חג שבועות חל בסיום ספירת העומר, שספרנו מ"ט יום ולמחרתו חל חג שבועות. התורה לא אומרת מדוע זה כך, אולם אולי אפשר לרמוז כמה רמזים בדבר זה. בפשטות העולם נברא בשבוע הבריאה, ובשבע מרמז על שבת קודש, ולכן בשבע שביעיות נרמז על קידוש העולם, שאז אפשר שיחול גילוי שם ה' בעולם כעין הנעשה במתן תורה, שה' ירד לעולם להביא את התורה; ולכן למחרת – כשהעולם נתקן מתגלה חג שבועות זמן מתן תורתנו. בפרט שכל העולם התעלה במתן תורה, ולכן לאחר שאנו מגלים התעלות העולם בקדושה על ידנו אז חל גילוי של מתן תורה, שלאחר מעשינו מתגלה מעשה ה' כנגד מעשינו. אולי גם רמז שנאמר: "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" (משלי ט,א), '"חכמות בנתה ביתה" - בחכמה בנה הקב"ה את העולם. "חצבה עמודיה שבעה" - שבעה ימי בראשית, ד"א: שבעה ספרים שיש בתורה, "ויהי בנסוע הארון" ספר לעצמו, במסכת שבת' (רש"י). לכן מגלים שבע שביעיות כרמז לגילוי תורה (שבעה ספרים) בכל הבריאה (שבעה ימים); ואז ראוי ששם ה' יתגלה בעולם בשלמות (לאחר שנתקן הכל ב-מ”ט שלמים, שכך בסיומו ראוי הגילוי של נ'). וכן, כעין לאחר תיקון העולם מתגלה יום לעצמו להדגיש את התורה, לומר שהכל נעשה ע"י התורה שקיבלנו מסיני. בנוסף, בא"י יש שמיטה ויובל, ולכן מתגלה כנגד זה בספירת העומר וחג שבועות כעין שמיטות ויובל, כדי לרמז על הקשר של התורה לא"י (שכאן עיקר התורה [ספרי “עקב”, מג]), וכן ששלמות מעלת התורה מתגלת יחד עם שלמות ישובנו בארץ (שיובל חל דווקא כשכל יושביה עליה), שהתורה מתעלה בכך. אולי גם בא לרמז שזה הזמן מיציאת מצרים עד מתן תורה, להדגיש שיצאנו ממצרים כדי לעבוד את הקב"ה, ולכן מתו רבים שלא רצו לצאת לעבוד את ה', שיצאו רק אחד מחמישים (לאחת הדעות [מכילתא; שמות יג,יח]), וכן רמז לכך שבנ"י יצאו חמושים בנשק (שם), שזה קשור למתן תורה שבו ירדה שנאה לעולם: 'והר סיני. למה נקרא שמו סיני? שירדה ממנו שנאה לעובדי כוכבים, שהן מקנאין את ישראל בתורתן' (לקח טוב שמות יט,יח), לכן נרמז בחמישים כרמז לחמושים, שאנו צבאותיו של הקב"ה המגלים את שמו בעולם ע"י התורה ולכן זה מביא לשנאה נגדנו, ולכן עלינו להיות חמושים, שהתורה מגינה ועוזרת לנו לנצח אויבנו; וכך גם רמז שבלוחות יש עשרת הדברות שבהם כל התורה (יר' שקלים ו,א), שזה מתגלה בהרחבה בחומשים, ולכן זה כעין התגלות שבעשרה יש חמשה, וכך זהו חמישים – שהארון עם הלוחות (השבורים) היה יוצא למלחמות (וכן מהארון הברית היה יוצא אש לפגוע בשונאי ישראל [במדבר רבה ה,א]). אולי יש בזה רמז שבאדם יש חמשה חושים, שאת הכל מתקנים ע”י התורה שנתנה לנו בעשרת הדברות, ולכן זהו כגילוי תיקון של עשרת הדברות בכל חוש, וכך זהו חמישים לשלמות. אולי גם כרמז שאנו תופסים את התורה (חמשה חומשים) בכל כוחנו – בכל עשר אצבעותינו, ולכן זהו חמישים (10X5). אולי חג שבועות הוא חג הקציר, כך שקשור לתבואה שממנה עושים לחם, ועד שאוכל את הלחם יש עשרה מצוות בדרך (שו”ע או”ח קסז,ד). אולי נעשים עשרה מצוות כיון שהלחם הוא עיקר מאכלו של האדם, ולכן בזה רומז לכוחו שפועל בעולם, ולכן זהו עשרה כנגד עשרת האצבעות שבידיו בהם פועל; לכן נרמז בחג שבועות על כח האדם שפועל ומגלה את התורה (שבחמשה חומשים), שזהו שיש גילוי של עשרה מצוות, וכך זהו חמישים (10X5) כרמז לשיעבוד כל כוחות האדם לה'. ובכך לתקן את העולם שקולקל בעץ הדעת שהיה לשיטת ר”י חיטה (ברכות מ,א); בפרט שזה מתגלה בכח הדיבור ('שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' [שם]), ולכן מרמז על קבלת התורה, שלימוד תורה זה בדיבור ("ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם” וגו' [דברים יא,יט]). אולי אפשר שבכל אחד מישראל יש גילוי מיוחד בתורה, ולכל שבט יש גילוי מיוחד בתורה, לכן נרמז בחמישים יום כעין בגילוי של 12 השבטים שמתחברים אחרת, שאז יוצא 600 (50X12) שזה מרמז על בנ”י שהמספר היסודי שלנו זהו ששים ריבוא – ששת מאות אלף, שיש גילוי תורה מיוחד בכל אחד. אולי גם כרמז שבדברות גנוזה כל התורה, כך שזה נרמז בחמישים (5 חומשים ב-10 הדברות), וזה גנוז כך שיש להתעמק כדי להוציא את זה, ולכן נרמז גם ב-מ”ט שסופרים, כעין רמז להתעמקות התורה: ' … כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת מ״ט פָּנִים טָמֵא וּמ״ט פָּנִים טָהוֹר. מִנְייָן "ודגלו”. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אִֽמֲר֣וֹת ה' אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּֽעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָֽיִם"' וכו' (יר' סנהדרין ד,ב). 'מזוקק שבעתים. שבעה פעמים שבעה' (פני משה). הרי שגילוי התורה אצלנו שמגלים את הגנוז בתורה זה מתגלה במ"ט פנים לכאן ולכאן, ולכן מרמזים ב-מ"ט שאנו סופרים – אומרים (כמו שאומרים את ההלכה לטמא או לטהר). בנוסף, משה הוא מוסר התורה, והוא קיבל להבין מ”ט מתוך ה-נ': ' … נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים”' (ר”ה כא,ב), לכן מצד גילוי התורה שנתנה יש גילוי של יום החמישים כנגד שיש בה חמישים שערי בינה, אולם בספירתנו זה כנגד שמשה הביא ולימוד אותנו את התורה, וזה מתגלה במ”ט כמו שמשה זכה. אולי העולם מחולק בגילוי התורה והקדושה לאלפים שנה (סנהדרין צז,א), לכן נרמז שיש גילוי של חמישים יום של הכנה עד קבלת התורה עצמה, ויש גילוי של ארבעים יום של זמן מתן תורה (שמשה היה בהר), שכך נרמז בשני הגילויים (40X50) על זמן של אלפיים – אלפיים שנה. בנוסף בדין תרומה חז”ל קבעו שעין בינונית היא אחד מחמישים (משנה תרומות ד,ג [ראה שם במפרשים שהביאו מהיר' שלמדו זאת מפס']), שזה כנראה הממוצע שאדם רגיל מוכן לתת מעצמו לגבוה, לכן התגלה כנגד זה במתן תורה שגם הוא לגבוה, מ”ט ימים רגילים ואחד (היום החמישים) קדוש לה'; ואותו אחד שנתרם משפיע לכל הנשאר קדושה, כמו שהתורה מרימה את כל העולם לקדושה. אולי כרמז שאמרנו "נעשה ונשמע”, שבלי ה-נ' זה יוצא 'עשה ושמע', שאז זהו שה' מצווה אותנו; לכן מרומז ב-נ' יום כהכנה למתן תורה שאנחנו קיבלנו על עצמנו את הקשר לתורה מרצון, ולכן זה נעשה – "נ'עשה ונ'שמע”. אולי כרמז שהאות ר' בשלמות אותיותיה זה 'ריש', שזהו אותיות 'שיר' שרומז לתורה שנקראת שירה ("השירה הזאת" [דברים לא,יט]; שזה כל התורה ע"פ הרלב”ג. ואף לשאר המפרשים שזה מדבר על שירת האזינו, כיון שיש מצווה לכתוב את האזינו ולכן צריך לכתוב את כל הס"ת [ולכן מכאן למדו מצוה לכתוב ס”ת], יוצא שיש קשר לכתיבת תורה בשל גילוי של שירה, כך שיש רמז לתורה מגילוי של שירה), ואף רומז בא”ת ב”ש לשלושת האבות (ש-ר' בא"ת ב"ש יוצא ג') שנבחרו ובזכותם קיבלנו את התורה בהיותנו המשכם; כהכנה ובסיס עד לקבלת התורה יש גילוי של נ' יום, שכך יוצא יחד (עם האות ר') גילוי של "נר”, שרומז על תורה ומצוות ("כי נר מצוה ותורה אור” [משלי ו,כג]), ועל נשמת ישראל (“נר ה' נשמת אדם” [שם כ,כז]), שנעשה חיבור תורה ובנ”י – שקיבלנו את התורה. אולי גם חמישים יום בגילוי של 12 השבטים זהו 600 שזה מרמז על גילוי שכינה שנעשה על ידנו, כעין ציצית שמרמזת בתכלת על כסא הכבוד, והציצית מרמזת על תרי”ג מצוות התורה: ''"וזכרתם את כל מצות ה'" – שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג' (רש"י; במדבר טו,לט). כך בקבלת התורה היה גילוי שכינה, וכן ע"י התורה אנו מביאים להשראת שכינה בעולם (גילוי כסא ה' בעולם), וזה מתגלה ע"י 600 בחמישים יום של הכנה עד קבלת התורה של י"ב השבטים, וקבלת מצות זה כל אחד מגיל 13 שאז מתחייב במצוות, ולכן זהו עוד גילוי של 13 (כעין החוטים והקשרים בציצית), סה"כ תרי"ג מצוות שקיבלנו על עצמנו בקבלת התורה. אולי קבלת התורה נרמזת בחמשה חומשים, שזהו אות ה', ויחד עם חמישים יום לקבלת התורה מתווסף האות נ', ויוצא "הן": “הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט). '"הן עם לבדד ישכון", מהו "הן”? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג: י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים. שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב"' (שמו"ר טו,ז). הרי ש"הן" רומז לייחוד ישראל בשמירת המצוות, שאנו מובדלים לה'. בנוסף, כמו ש"הן" מתגלה על לבד (מובדל מאחרים), כך כעין רמז שה' הוא מעל ומעבר לתפיסתנו, הוא מובדל לעצמו; אולם יש לנו קשר ודבקות בו ע"י לימוד התורה, שמתאחדים בו בלימוד תורתו שנתפס בשכלנו, שאז מתגלה ומתאחד בבנ"י גילוי של ה' שהוא מובדל מעל הכל; כך שזה קשור למתן תורה.