והיה כי תבואו - והיה כי תבוא
נכתב על ידי משה אהרון, 9/5/2024
בס"]ד.
והיה כי תבואו. והיה כי תבוא.
===========================
בפרשה "
----------------
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עורלתו את פריו...."
שאר המקרורות .:
--------------------------
וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃
כָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן [על האבנים הגדולות ].
אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעׇבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ׃
וַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כׇל־יִשְׂרָאֵל֮ חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם׃
וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־בֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת׃
הדברים :
-----------------
"תבוא" לעניין ארץ ישראל גם לשון : "ביאה" ,
שתי ביאות לארץ ישראל מהתורה ואשר לא בכדי הקדימה אך להן התורה לשון :"והיה" [ראו לעיל] [בדרך כלל רק לשון : כי תבוא או כי תבואו].
שלשון : "והיה", הוא כעין הבטחה להתממשות הביאה לארץ ושיכלולה לכלל גאולה.
והנה כעולה מהכתוב יש "ביאה" לארץ של רבים ויש של פרט או יחיד.
וכאמור התורה יותר ממרמזת כי בשניהם יכול שיתקיים : "והיה".
והנה ביאת הרבים כאחד היא בגאולת שמיים באמצעות "גואל" והיא בבחינת : "בעיתה". שבדרך כלל אינה מלווה ב"חבלי גאולה" קשים כגון מלחמות
לעומת זאת ביאת הפרט או היחיד ,או אפילו הרבה יחידים המבקשים להאיץ התהליך של "אחישנה". הדבר כרוך בפדיון יתרת ייסורי הגלות שמבקשים ל"שבור".
והדבר מלווה כמו היום בייסורי במלחמה.
והנה בזה השכילו החלוצים במאה שעברה שהציתו את פתיל הגאולה כיחידים ודחקו ל"אחישנה" .יצקו במסירות נפש ובייסורים יסודות למוסד - ה"אתחלתא"
ואומנם ההבדל הגדול בין שני האפשרויות הוא כי בגאולת היחידים של אחישנה הגאולה תהא כרוכה כאמור במלחמה מתמשכת - בחבלי דאולה קשים ממש כמו היום - עיינו במקורות הנ"ל .
והנה בשולי הדברים עוד שתי הערות חשובות .:
אחת מנימוקי הסרק שגרמו להמשכות הגלות לאלפיים שנות .
היא התפיסה כי נשארים במקום של מרכזי תורה. והנה אין לך טעות גדולה מזו שהתורה לא בכדי נכתבה על אבנים גדולות בכניסה ראשונה לארץ לומר לך שכל המבקש תורה יבוא ויחון את אבניה של הארץ להאיר מהם תורה........ עיני ה' אך בארץ והם שמקרינים "שכינה" ורזים של תורה.
זאת ועוד הקריאה של משה ליהושוע כמצוטט לעיל :
"....חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם׃
היא למעשה קריאה לכל מנהיג של ישראל בכל דור ובכל גלות :
לעשות מעשה בשניים לה"תחזק" לעצמו ולה"תאמץ" בעבור צאן מרעיתו לשכנעם לעלות עימו לארץ - וראו הדגש :
"אתה תבוא".
משל מצווה הוא לקיים דוגמא אישית שהוא בא לארץ ראש וראשון בראש כולם......
משה אהרון
החידוש הוקדש:
בס"ד.
דברי תורה אלה מוקדשים לעילוי נשמתם של כל חללי צהל וכוחות הביטחון .
אשר מסרו נפשם למען קיומנו כעם, למען גאולתינו פדות נפשינו .
ולמען ביצורה והמשך קיומה של האתחלתא בדרך העולה אלי השלימותא
בגאולה השלמה.
דיונים - תשובות ותגובות (0)
