"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ.. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.. לֹא תִּגְנֹובוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל.. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט.. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ.. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ.. בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.."

(ויקרא יט, ט-יט)

פרשת קדושים מציגה בחבורה אחת מגוון של מצוות ממינים שונים לגמרי:

חלקן שייכות לחיי המוסר - לא ללכת רכיל, לא לשנוא, לא לנקום, לא לנטור.

אחרות עוסקות בצדק חברתי וכלכלי - להשאיר לעניים חלקים מהיבול, לא לסלף את הדין, לא להלין שכר, לא להונות במידות ובמשקולות.

רחוקות מהן בעניינן, עוסקות במצוות בענייני עולם הטבע, כגון: איסור זריעת כלאיים, איסור הכלאת בעלי חיים, איסור לבישת צמר ופשתים יחדיו.

במבט ראשון, אין מכנה משותף לאוסף המצוות הזה: חלקן מצוות מצפוניות, אחרות נוגעות לחברה וכלכלה, ועוד אחרות לעולם הטבע. אולם ברור שהתורה אומרת לנו פה דבר מה.

יש למצוות הללו מכנה משותף: כולן עוסקות בסדר, במגבלות ובגבולות. הן אומרות לנו שלמציאות יש מבנה יסוד שחייבים לכבדו.

מי ששונא, נוקם, מרכל - הורס מערכת יחסים חברתיים.

מי שעושה עוול במשפט, מרמה במידות ובמשקולות, מלין שכר - מפורר את האמון שהחברה תלויה בו.

מי שמחלל את סדרי הטבע (מערבב זרעים, מערבב מינים וכו') - עושה צעד ראשון בנתיב שסופו אסון סביבתי.

יש סדר לעולם, מוסרי, חברתי/כלכלי וסביבתי. כשהסדר הזה מופר, העולם גולש לתוהו. כשהסדר הזה נשמר ומשומר, אנו נעשים שותפים בבריאתן של ההרמוניה הנשגבת והרבגונית העשויה רקמה אחת.

השילוב שיש בפרשת קדושים בין חוקים מוסריים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים - הוא הכרזה מגבוה על סדר עולמי, מעשה ידי ה', שאנו המופקדים על שמירתו.

הרב יונתן זקס זצ"ל, מהספר: "רעיונות משני חיים - קריאות חדשות בפרשת השבוע"