רבי יצחק תלמידו של רבי 

שמעון בר יוחאי, ישב יום 

אחד בפתח ביתו של רבי יהודה, ונראה 

היה עצוב ומדוכא. יצא רבי יהודה 

מביתו ומצא את רבי יצחק כשהוא 

יושב עצב. מה יום מיומיים? – שאלו 

רבי יהודה,. ולמה זה פניך נפולות? 

ענה לו רבי יצחק: ברצוני לבקשך שלש 

בקשות. האחת: כאשר תאמר דברי 

תורה ותזכיר מדברי, ציין גם את שמי, 

כדי שיוזכר שמי בין החיים. בקשה 

שניה: למד נא את בני יוסף תורה, כדי 

שיגדל לתלמיד חכם ולא יהיה חלילה 

כעמי הארצות. והשלישית: כל שבעת 

ימי האבלות על מותי, צא אל קברי 

והתפלל לעילוי נשמתי!

שאלו רבי יהודה: מדוע תדבר כך? ומנין 

לך כי הגיע זמנך להיפטר מן העולם? 

השיב לו רבי יצחק: שני סימנים בידי. 

האחד: בכל לילה כאשר הנשמה 

מסתלקת, רואה אני אותה והיא 

מאירה, אך עתה אין נשמתי מאירה 

לי בחלומי. והשני: בכל עת שהייתי 

מתפלל, בהגיעי לברכת "שומע תפלה", 

הייתי רואה את צילי ממולי, ואילו 

עתה איני רואה את צילי מולי. מתוך 

סימנים אלו, המשיך רבי יצחק לפרט 

את הוכחותיו, יודע אני כי קרובה עתי 

להסתלק מן העולם!

אמר לו רבי יהודה: כל שבקשת ממני, 

אעשה כדבריך ויהיו לי כצוואה. אבל 

גם לי יש בקשה אליך, והיא, כי בעולם 

העליון תבחר את מקומי לידך, למען 

אהיה בחברתך, כפי שהייתי בחברתך 

בעולם הזה. בכה רבי יצחק ואמר לרבי 

יהודה: בבקשה ממך! אנא, אל תעזבני 

לבדי בימים אלה.

***

הלכו שניהם יחד אל רבם, רבי שמעון 

בר יוחאי ומצאוהו יושב ועוסק בתורה. 

הרים רבי שמעון בר יוחאי את עיניו 

וראה את תלמידו רבי יצחק עומד 

לפניו, הסתכל בו רבי שמעון וראה את 

מלאך המוות מרקד לפניו. נעמד רבי 

שמעון ואמר: "גוזר אני, כי מי שרגיל 

לבוא אצלי – יבוא, ומי שאינו רגיל 

לבוא אצלי שלא יבוא! תוך כדי דיבורו 

נטל אליו רבי שמעון את ידיו של רבי 

יצחק תלמידו וקרבו אליו. נכנסו רבי 

יהודה ורבי יצחק לביתו של רבי שמעון, 

ומלאך המוות נאלץ להישאר בחוץ, 

מאחר ולא הורשה להיכנס. ראה רבי 

שמעון כי נותרו מספר שעות עד זמן 

פטירתו של רבי יצחק.

מה עשה רבי שמעון? נטל את רבי 

יצחק, הושיבו לידו והחל לעסוק עמו 

בתורה. אמר רבי שמעון לבנו רבי 

אלעזר: שב, בני, בפתח הבית, אם 

תראה מאן דהוא אל תפנה אליו ואל 

תדבר עמו לחלוטין, וכל מי שחפץ 

להיכנס אל הבית, השבע אותו בשבועה 

שלא יכנס. יצא רבי אלעזר לפתח הבית 

ועשה כדברי אביו.

 שאל רבי שמעון את רבי יצחק: האם 

ראית כבר את אביך היום? כי למדנו, 

שבשעה שאדם מסתלק לבית עולמו, 

באים אליו מעולם הנשמות אבותיו 

וקרוביו. השיב רבי יצחק: עד כה טרם 

ראיתי את צורת אבי.

קם רבי שמעון ואמר: ריבונו של 

עולם! רבי יצחק ממיודעינו הוא, והוא 

בביתנו מ"שבעת העינים" )הם שבעת 

בני החבריא שנותרו בחיים בצאתם 

מה'אדרא רבא'(. אוחז אני בו ומבקשך: 

תן אותו לי!

יצאה בת קול מן השמים ואמרה: 

נתקבלה תפילתך לפני כיסא הכבוד 

במרומים, והרי רבי יצחק שלך הוא 

ובידך נמסר. אך תביאהו עימך בעלותך 

למרומים לשבת על כיסאך בעולם 

העליון. ענה רבי שמעון: בוודאי כך 

אעשה, אביאנו עימי ביום פטירתי.

***

תוך כדי דברים אלו שמע רבי אלעזר 

שישב בפתח הבית, את מלאך 

המוות מפטיר ואומר: "אין הדין קיים 

במחיצתו של רבי שמעון!" הסתכל רבי 

שמעון בפניו של רבי יצחק וראהו חוור 

כולו ורוטט מפחד. קרא רבי שמעון 

לבנו, רבי אלעזר שעדיין ישוב היה 

בפתח הבית: בוא, בני, אחוז ברבי יצחק 

והרגיעהו! החל רבי אלעזר לטפל ברבי 

יצחק ולהרגיעו, ואילו רבי שמעון סובב 

פניו מהם והיה עוסק בתורה.

מרוב חולשה נתנמנם רבי יצחק, 

ובחלומו הוא רואה את אביו, האומר לו: 

בני! אשרי חלקך בעולם הזה ובעולם 

הבא. בין עלי עץ החיים שבגן עדן אתה 

יושב! אילן גדול וחזק הוא רבי שמעון 

בר יוחאי והוא מחזיקך בין ענפיו! 

אשריך ואשרי חלקך, בני. אמר רבי 

יצחק לאביו: אבי, מה מצבי ומה מעמדי 

בעולם האמת? השיב האב: שלושה 

ימים היו מכינים בחיפזון את חדר 

משכבך, ופתחו בחדר חלונות שיאירו 

לך מארבע רוחות העולם, ואני ראיתי 

מקומך ומחיצתך ושמחתי, ואמרתי: 

אשריך, בני! אך הייתי מצטער על בינך 

הקטן שעוד לא זכה לתורה, ואתה לא 

תזכה לחנכו. שנים עשר צדיקים מן 

החברים היו אמורים להקביל פניך. 

ובעוד הם מוכנים לצאת, נשמע קול 

בעולמות העליונים המכריז: מי הם 

החברים העומדים לצאת לקראת רבי 

יצחק? התעטרו במקומותיכם, בשביל 

רבי שמעון שביקש שלא ימות רבי 

יצחק, ובקשתו נתקבלה!

שאל רבי יצחק את אביו: לכמה זמן 

האריכו את ימי עוד בעולם הזה? השיבו 

האב: סוד זה אין לי רשות לגלות, כי אין 

מודיעים לאדם ימיו ושנותיו. אולם 

זאת אודיעך, כי בשמחה הגדולה של 

רבי שמעון, ביום פטירתו, שם תהיה 

יחד עמו, ואתה תערוך שולחנו!

כתום המחזה שראה רבי יצחק 

בחלומו, ניעור משנתו כשהוא צוחק 

ופניו מאירים. התבונן בו רבי שמעון 

ואמר: בודאי דבר חדש שמעת בשנתך 

ורזים נגלו לך? השיב רבי יצחק: אכן, כך 

הדבר. סיפר רבי יצחק לרבי שמעון כל 

שראה בחלומו. כתום הסיפור, השתטח 

רבי יצחק על הארץ לפני רגליו של רבי 

שמעון בהכרת טובה ותודה על חסדו 

שגמל עימו בעולם הזה ובעולם הבא 

ועל הצלת חייו. 

מאותו יום ואילך לא הרפה רבי יצחק 

מבנו, והיה עוסק עימו תדיר בתורה, 

שכן יום פטירתו סתום ולא גלוי וצריך 

הוא לנצל את הזמן שנותר וללמד את 

בנו תורה.)מעובד עפ"י זוהר ח"א רי"ז(

פועל ישועות אחרי פטירתו

בל"ג בעומר קנה נגיד גדול את זכות 

ההדלקה בציון הרשב"י בעד הון עתק! 

הנגיד כובד בהדלקה, ותיכף פצחו העם 

ברננה ובזמרה: 'בר יוחאי נמשחת 

אשריך, שמן ששון מחבריך'. הכל 

רקדו וחוללו בשירים ובתשבחות על 

אף הדוחק והצפיפות הרבה. לפתע, 

מגודל הלחץ נפל העשיר בעל ההדלקה 

מן הגג, ומעוצמת הנפילה נשברו שתי 

רגליו. הנוכחים לא חשו בנפילתו מהגג, 

ומהמיית השירה לא שמעוהו זועק 

ומבקש עזרה.

כך שכב העשיר שעה ארוכה על גבי 

הקרקע, עד שעבר שם מאן דהו 

שהבחין בבכיו, סיפר לו העשיר על 

נפילתו. ריחם עליו היהודי, הניחו בפינה 

והלך לבקש רופא שיטפל בפצוע.

חזר היהודי בלווית הרופא לאחר זמן 

רב והנה החולה העשיר איננו. הוא 

פנה כה וכה לחפשו, והגיע עד למעגלי 

הרוקדים. שם, במרכז המעגל, ראהו, 

את העשיר ה'פצוע' מרקד בהתלהבות 

גדולה.

ניגש אליו היהודי וביקש שיספר לו את 

אשר אירע. סיפר העשיר בהתרגשות: 

לאחר שהלכת לבקש רופא, שכבתי 

מוטל כאבן דומם, מתפתל במכאובי. 

לפתע נגלה אלי התנא האלוקי רבי 

שמעון בר יוחאי, ואמר לי: 'אתה עשית 

היום שמחה גדולה לכבודי, לפיכך עלי 

לשמחך ותהיה בריא'. הוא הניח את 

ידיו הקדושות על רגלי המרוסקות 

ותיכף ומיד נעמדתי על רגלי כבתחילה. 

בראותי זאת, יצאתי החוצה לרקוד עם 

כולם לכבוד הילולא דרשב"י'.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו 

בשעת הדחק.