הרמ"א פותח את הלכות פסח בחיוב לתת "קמחא דפסחא" (הגהת הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים, תכ"ט, א): "ומנהג לקנות חטין לחלקן לעניים לצורך פסח".

הדאגה לנצרכים בחג הפסח גם באה לידי ביטוי בהגדה של פסח, שגם בה אנו מתחילים בדאגה לעניים. בטרם אנו מתחילים בסיפור יציאת מצרים, אנו מזמינים את כל הנזקקים לסעודה להסב עמנו: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים (זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים), כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח (כל עני יבוא ויאכל, כל נצרך יבוא ויפסח)".

כך מתארת לנו התורה את החיוב לאכול מצות בפסח (שמות יג, ו-ז): "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לה'.  מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".

על הפסוקים הללו הקשה הגאון מווילנא שלוש קושיות:

א.      מדוע הציווי לאכול מצות מופיע פעמיים?

ב.      מדוע בפסוק הראשון כתוב "תֹּאכַל" (בניין פעיל), ובפסוק השני כתוב "יֵאָכֵל" מבניין נפעל (סביל)?

ג.       מדוע בפסוק הראשון כתוב "מַצֹּת" ללא האות ו', ובפסוק השני כתוב "מַצּוֹת" עם האות ו'?

הגאון מווילנא יישב את שלושת הקושיות באומרו שכאן מרמזת התורה על החיוב לתת לעניים מעות חיטים: "ויש לומר כי דברי התורה באו לרמז בזה המנהג המובא בהגהות הרמ"א לקנות חיטים... והנה בראשונה ציווה לכל אחד מישראל על אכילת מצה בפסח, וזה שנאמר: 'שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת' - רוצה לומר בעצמך. ומלבד חיובך לעצמך, מוזהר אתה להשתדל ולראות ש'מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים' - רוצה לומר יֵאָכֵל ע"י אחרים העניים... ולהם תיתן כדי שביעה ממש, ככתוב (דברים כו, יב): 'וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ'. לכן כתיב כאן "מַצּוֹת" מלא, אבל "מַצֹּת" הראשון עניינו שלעצמו הוא רשאי לדקדק ולצמצם אכילתו עד כזית עד כביצה".

התורה מצווה אותנו לא רק לדאוג לעצמנו - "תֹּאכַל מַצֹּת", כי אם גם לזולתנו - "מַצּוֹת יֵאָכֵל". התורה רומזת ליותר מכך: רצונך לקצץ באכילתך שלך? רשאי אתה לאכול כזית או כביצה. עם זאת, לזולת, כלומר לעני, חייב אתה לתת כמות שיוכל לשבוע ממנה.

אם רצוננו לחוג את חג הפסח כהלכתו - עלינו להתחיל בדאגה לזולת. איננו יכולים לאכול את "לחם העוני" בלי לדאוג לעני שלצידנו, שגם הוא יזכה לאכול איתנו. אם נקיים את התקנה של נתינה לעני, אם נפתח ב"כל דכפין ייתי ויכול", נוכל לזכות גם לחתום ב"שנה הבאה בירושלים".

הרב אביחי קצין, מהספר: "ימים טובים - התבוננות במועדי השנה"