הקשר בין תורה לתפילה (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 14/5/2014
מהות הקשר בין תורה לתפילה
תורה ותפילה כרוכים זה בזה
על חובת העיסוק והעמל בתורה, למדים אנו מן הפסוק שנאמר בפרשתנו )כו ג(
"אִ ם בְּ חֻקּ ֹתַ י תֵּ לֵ כוּ וְאֶ ת מִ צְ וֹתַ י תִּ שְׁ מְ רוּ וַעֲשִׂ יתֶ ם אֹתָ ם", וכפי שדרשו חז"ל )ספרא
בחוקותי פ"א(: "מלמד שהמקום מתאווה שיהיו ישראל עמלים בתורה". בהמשך
הדברים )שם ד( מתארת התורה את השכר השמור לישראל בזכות עמל התורה:
"וְנָתַ תִּ י גִ שְׁ מֵ יכֶ ם בְּ עִ תָּ ם וְנָתְ נָה הָ אָ רֶץ יְבוּלָ הּ וְעֵ ץ הַ שָּׂ דֶ ה יִתֵּ ן פִּ רְ יוֹ" וכו'.
הנה כי כן, אם עד עתה סבורים היינו, כי כל השפע והברכה בעולמנו תלויים אך
ורק בתפילה, הרי שבפסוקים אלו גילתה לנו התורה כי כדי לזכות בכך לא די
בתפילה בלבד, אלא יש צורך גם בעמל התורה.
ואכן, קשר מיוחד וארוך שנים נרקם בין שני עמודי-עולם אלו - התורה
והתפילה. קשר נפלא והדוק מאין כמותו, אשר ניכר היטב אצל גדולי ישראל -
עמלי התורה, שמלבד שהצטיינו ביגיעת התורה, הכל ראו כמה כוחות השקיעו
גם בעבודת התפילה.
על הקשר והתלות המיוחדים הללו, נוכל ללמוד מן המסופר בגמרא )שבת י א(
על רבי ירמיה שהיה יושב לפני רבי זירא ועוסק בתורה, וכאשר התאחרה השעה
והגיע זמן תפילה, נחפז רבי ירמיה לסיים לימודו כדי להתפלל, ואז קרא עליו
רבי זירא את הפסוק )משלי כח ט(: "מסיר אזנו משמוע
תורה, גם תפילתו תועבה". ובאר המהרש"א )ח"א,
ברכות לב ב(, כי מפסוק זה אנו לומדים שביטול תורה
הוא המונע את קבלת התפילה.
כך גם בגמרא )נדה ע ב( אמרו חז"ל: "מה יעשה אדם
ויחכם ...ירבה בישיבה". וכאשר הקשו על כך בגמרא
- הרי ראינו הרבה שעשו כך ולא עלתה בידם, שבו
ואמרו: "אלא, יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו".
למעשה, במסקנת הגמרא הסיקו חז"ל שאין כאן כל
מחלוקת, אלא גם התורה וגם התפילה נצרכים כדי
לזכות בחכמה.
התורה כמפתח לקבלת התפילה
כפי שנוכל להבין מדברי חז"ל, הקשר המיוחד שבין
התפילה לתורה בא לידי ביטוי לשני הצדדים, כלומר:
התורה מסייעת לתפילה והתפילה מסייעת לתורה.
בבואנו לגשת לביאור הדברים, נפתח ונבאר תחילה
כיצד מסייעת התורה לקבלת התפילה.
וכך למדו חז"ל )תנחומא, אמור טז( מן הפסוק )מלאכי
ג טז(: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'
וישמע" - "אמר הקב"ה, בזכות התורה שאתם עוסקים בה הייתי מקשיב ושומע
תפילותיכם". אף מן הפסוק )משלי יג יב( "ועץ חיים תאווה באה" למד הזוהר
הקדוש )ח"א רב ב( כי הרוצה שיקבל הקב"ה תפילותיו, ישתדל בתורה שהיא עץ
החיים, ובזכותה 'תאווה באה', כלומר שימלא הקב"ה את רצונו.
להבנת הדברים נביא כאן את דברי רבינו משה קורדובירו - הרמ"ק זצ"ל )'תפלה
למשה', ז יא( בביאור דברי הגמרא )סוטה כא א( "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה
מכבה תורה", שעבירה המצויה ביד האדם יכולה לכבות חלילה את תפילתו -
המכונה 'מצוה', ולגרום לה שלא תתקבל. אולם כיון שאת התורה העבירה אינה
יכולה לכבות, יכול האדם לתקן תפילות אלו על ידי עסק התורה, שבזכותו יפתח
לו פתח בשמי מרום, דרכו יעלו הן למעלה.
בעל 'פלא יועץ' בספרו 'חסד לאברהם' )קיד כו( כותב, כי סברה פשוטה
היא שהתפילה זקוקה לתורה כדי להתקבל: "כי מי שהוא ממעט בעסק
התורה והמצוות, ואין מחשבתו ביראת ה' כל היום, כשיבוא להתפלל
יקשה עליו מאד לכוון, כי כיון שהוא רחוק מהשי"ת איך יתדבק בו כרגע?!"
ומוסיף ה'פלא יועץ': וכבר אמרו בזוהר הקדוש: "כד בר נש איתרחק מאורייתא
- רחיק הוא מקודשא בריך הוא, ומאן דקריב לאורייתא - קריב הוא לקודשא
בריך הוא".
כעין זה כותב השל"ה הקדוש )מסכת תמיד, עמוד התפילה( בשם 'דרך חיים', כי יש
כמה דברים המסייעים לכוונה בתפילה, ולהיפך, בהעדרם גורמים ביטולה, אולם
הגדול שבכולם הוא התורה! ומבאר השל"ה: "דע, כי כשירבה האדם בעסק
התורה והמצוות, בסיבת זה יתקרב אל האלוקים ויתדבק אליו, ותהיה יראתו
ואהבתו תקועה בליבו, ואז, כשיקום להתפלל לא יקשה עליו להתחנן ולכוון לבו,
אלא אדרבה - ייקל עליו מאוד, כי תיכף ומיד ימצא את ה' יתברך במחשבתו,
כיון שהוא מוכן לכך".
אף רבינו חיים מוולוז'ין זיע"א, בספרו 'נפש החיים' )ד כו(, מאריך מאד במעלת
התורה על התפילה, ומסכם: "גם כל עיקר ענין התפילה אינה תלויה רק בעסק
התורה, ובלתה אינה נשמעת!".
התורה זקוקה לתפילה כדי שתתקיים
כשם שהתפילה זקוקה לתורה כדי שתתקבל, כך התורה זקוקה לתפילה כדי
שתתקיים. וכפי שכתב מרן ה'חזון איש' בלשונו הזהב
באגרתו הידועה )קו"א ח"א ב(: "הלימוד והתפילה
קשורים זה בזה; עמל הלימוד עוזר לאור התפילה,
והתפילה עוזרת את הלימוד – תפילה בבחינת 'קבע'
מרחיקה את הלימוד, והלימוד בעצלתיים מונע
תפילה".
בביאור העניין כתב הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל,
ראש ישיבת לייקווד: התפילה והתורה - שתיהן
מבטאות צורת התקרבות להקב"ה, על כן, ההתגברות
בתפילה מסייעת לתורה, וכפי שאמרו חז"ל )ברכות לב
ב( על חסידים הראשונים, שהיו מאריכים בתפילה
ודווקא מתוך כך הייתה תורתם משתמרת. כיון
שלהצלחה בתורה נדרשת התקרבות להקב"ה, וככל
שאדם קרוב בנפשו יותר לבורא יתברך, כן גדלה מדת
הצלחתו בלימודו, כי הקב"ה מלמד תורתו לקרובים
אליו. על כן הזוכה להתפלל כהלכה, ובכך מתקרב
להקב"ה, בד בבד זוכה גם להצלחה בלימודו.
מאידך גיסא - ממשיך רבי אהרן קוטלר - אף התורה
מסייעת לתפילה, כי התפילה נקראת 'הגשה', ולשון
'הגשה' שייכת רק בין שניים הסמוכים זה לזה. אם כן,
הרוצה לגשת אל הקב"ה בתפילה, יכול לזכות לכך רק אחר שיתקרב אליו בכח
התורה. )משנת רבי אהרון ח"א עמ' צח(
התפילה כמפתח לתורה
רבים מגדולי הדורות זצ"ל, האריכו להעיד בספריהם עד כמה תלויה הייתה
הצלחתם בתורה - בתפילה: כך, לדוגמא, העיד על עצמו גאון הגאונים בעל
'אורים ותומים': "ובדוק ומנוסה, אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה
...שיצליח בו ביום בתורה, שהרי מצווה גוררת מצווה. וכן להיפך - כותב ה'תומים'
- אוי לי על שברי, בעת שאיני מתפלל בכוונה כראוי, כל היום אין שמועתי בתורה
מכוונת, וקרעים אלביש. ולהיפך, אם אזעק ואשווע לה' מקירות לבבי בתפילה
לחונני דעה ...אף הוא ירחם עלי להאיר עיני בתורתו ...ואין לך דבר שמזכה
לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכים יושר ואמת, אלא
להתפלל לה' בדמע שישוב וירחמהו. )'יערות דבש' דרוש ד(
והמהרש"ם )'דעת תורה' סי' לג, קו"א ס"ק כג( כותב עדות נאמנה
ששמע על הגה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל, שפעם
אחת אמר לתלמידיו: דעו לכם, כי מי שאינו מכוין בברכת אהבה
רבה ואתה חונן, לא יוכל לחדש ביום זה דבר אמת!".
אף על מרן ה'חזון איש' העידו, שכאשר היה לומד עם אחיו הגדול -
הגאון רבי מאיר זצ"ל - והתקשו בהבנת איזה עניין, מיד היו סוגרים ספריהם
ומתפללים. ורבי מאיר עצמו העיד על אחיו, שאת כל מעלותיו הגדולות בתורה
ובחכמה השיג רק משום שהיה רגיל להתחנן על כך הרבה לפני הקב"ה, ולכוון
מאד בבקשות הנוגעות לכך. )'מאמר מרדכי' ח"א מאמר כו(
ואכן הוא עצמו כתב באחת מאיגרותיו את סוד הצלחת התורה: "אחרי
ההשתדלות והשקידה ...ישים האדם פניו תמיד ליוצרו שיחוננו ויבינהו בתבונת
התורה, וכמו שתקנו אנשי כנה"ג בתפילת שמונה עשרה ברכה על הדעה,
ובתפילת אהבה רבה, ובקדושא דסדרא, ובברכת אלוקי נצור אחר התפילה,
ובברכת 'בריך שמיה', ובעוד מקומות..." )מתוך אגרתו המובאת ב'בירור הלכה' ח"ד עמ'
קט(
תפילה על הצלחה בתורה
דומה כי הקשר המיוחד שבין התפילה לתורה, מגיע לשיאו בעת שמבקש האדם
על הצלחה בתורה. וכפי שכותב בעל 'ספר חסידים' )קסא(: "אם ישאל אדם דבר
שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד התורה, ושופך נפשו עליו, הקב"ה שומע
תפילתו, אף שאין בידו מעשים טובים!".
אף בנוסח שיר ה'אקדמות' הנאמר על ידינו בחג השבועות, מתייחס הפייטן
לכך בפסקה: "צְ בִ י וְחָ מִ יד וְרָ גִ יג, דְ יִלְ אוֹן בְּ לָ עוּתָ א - צְ לוֹתְ הוֹן בְּ כֵ ן מְ קַ בֵּ ל, וְהַ נְ יָא
בָּ עוּתָ א". כלומר: רצה ה' וחשק וחמד שיתייגעו בעמל התורה, על כן מקבל
הוא את תפילות ישראל, וממלא בקשתם. ופירש זאת ה'מנחת אלעזר' זי"ע
ממונקאטש, ע"פ לשון חז"ל )מגילה כח ב( "שמעתא בעא צילותא", אותו רגילים
העולם לפרש בדרך צחות שהתורה צריכה תפילה כדי שתתקיים.
ולדרך זו יש לפרש בכוונת הפייטן, שכיון שאין להקב"ה בעולמו
אלא ד' אמות של הלכה בלבד, ובשל כך הוא חפץ מאד שבניו יעסקו
בתורה, ממילא אם יתפלל אדם ויבקש על הצלחה בתורה, קרוב הדבר
שימלא ה' משאלתו במהרה. )חמשה מאמרות - תורת שבת, במדבר(
אריכות ימים לתורה
עובדה נפלאה הובאה בספר 'אוצר מרגליות' )ח"ב עמ' תקטו( על מרנא ה'חתם
סופר' זצ"ל, שכאשר נשאל פעם ע"י מקורביו, מפני מה מאריך אתה כל כך
בתפילה, הלא על ידי כך נמצאת מבטל עצמך מלימוד התורה, וקרוב הדבר
חלילה למאמר חז"ל "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה"?
נענה ה'חתם סופר' ואמר: רבותיי, טעות בידכם! איני מבטל מן התורה כי-הוא-
זה ע"י אריכות תפילתי. אדרבה, הלא כבר קבעו חז"ל )ברכות נד ב( שכל המאריך
בתפילתו מאריכים לו ימיו ושנותיו, נמצא שדווקא בזכות אריכות תפילתי אזכה
לאריכות ימים, בהם אוכל להמשיך ולהגות בתורה עוד ועוד.
אמן בפרשת השבוע
במסכת חולין )פו ב( מבואר שהמבטל ברכה מחברו חייב לשלם לו עשרה זהובים,
ולהלכה כתב רבינו הש"ך )חו"מ שפב ד( שאת שכר עשרה זהובים אלו יקבל רק מי
שברך בפני אחרים וברכתו נענתה באמן, אך לא מי שברך בינו לבין עצמו.
עשרה זהובים ניתן רק על ברכה שענו אחריה אמן. ]=המילה 'על' - בגימטרייה "וְחִ שַּׁ ב לוֹ הַ כּ ֹהֵ ן אֶ ת הַ כֶּ סֶ ף עַ ל פִּ י..." - רבינו שבתי הכהן ]=הש"ך[ מְ חַ שֵׁ ב, שכסף רמז נאה שיועיל לזכירת הלכה זו נוכל למצוא בפסוק מתוך פרשתנו )כז יח(:
100, רומזת לתקנת מאה ברכות; המילה "פי" )עם הכולל( בגימטרייה אמן[. )קובץ
'אמת ליעקב' גליון ב(
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
יגיעתו בתורה של רבי יצחק מספינקא
זצ"ל, ה'חקל יצחק', היתה לשם דבר
בעולם היהודי. הוא היה כמעיין המתגבר
בנגלה ובנסתר, כתב ספרים נפלאים
בכל מקצועות התורה, ורזי תורה נתגלו
לו בחלום כמו בהקיץ...
לאמיתו של דבר, גדלותו זו נעוצה
הייתה ביגיעתו בתפילה. יגיעת התורה
שלו התחילה בעצם באנחה מסמרת-
השיער שבקעה מפיו לפני שפתח
בתחנונים והפצרות ממיסי לב: "והאר
עינינו בתורתך!".
ר' יהודה רזמביש ע"ה, מרואי פניו
בילדותו, מתאר בהתרגשות כיצד היה
חוזר ה'חקל יצחק' עשרות פעמים
על תפילת 'והאר עינינו בתורתך',
בתחנונים, בדמעות ובהשתפכות הנפש,
כאלו שזעזעו אפילו לב של אבן.
"בכל אמירה ואמירה נעשה קולו תקיף
וחזק יותר, עד שבסוף היתה לשאגה
אדירה שהדהדה כקול רעם" - מספר
ר&