יסוד החסידות (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 14/5/2014
אחד מהיסודות שאותו האיר הבעל שם טוב, הוא על הפסוק "צוהר תעשה לתיבה", שהאדם
המוציא את תיבות התורה והתפילה מפיו יאיר אותה שתהיה בכל פנימיות האדם ומהותו,
בכל מידותיו וכך תצא התיבה מפיו כשהיא מאירה כשמש.
ובפנימיות דבריו מונח עוד יסוד גדול, כי הנה פסוק זה של צוהר תעשה לתיבה נאמר לנח
במצב הכי קשה שיש בעולם, במצב שהיה העולם בחורבן גמור ממש, ועל כך אמר הקב"ה
להאיר את התיבה בכל המידות, כי שאפילו כאשר כל העולם כולו חרב ונחרב, מכל מקום
תגש לפני בתפילה, גם במצב שאין לך הרגשים, במצב של חורבן, ועם כל זה צוהר תעשה
לתיבה, עם כל זה יעורר עצמו להתקשר להשם יתברך בכל מצב, ולא להתחשב בההרגשים
שאומרים שאין לאדם שיכות להשם יתברך.
וכידוע מאמר הבעל שם טוב על מאמרם ז"ל האומר שמע שמע משתקין אותו, שאם אדם
אומר כמה תיבות בלי כוונה לא יחזור ויאמרם בלי כוונה - מפני שבכך מורה כאילו בתיבות
הראשונות לא היתה מציאותו ית"ש, כי באמת בכל מציאות בעולם יש בו חיות אלקות, כי הרי
אין שום מציאות מבלעדו ית'.
וידוע לפני שהבעל שם טוב בא לעולם חשבו שמי שאינו לומד תורה אינו דבוק בהשם יתברך,
אבל הבעל שם טוב בא וחידש כי בכל מעשיו ופעולותיו יכול האדם להדבק בהשם יתברך, על
ידי שבכל דבר יתבונן בכוח האלקות שבו, אין דבר שיכול למנוע יהודי מלהיות דבוק בהשם
יתברך כי הרי הכל אלקות, ולכן בכל מצב ובכל מצב יכול האדם להיות דבוק בהשם יתברך.
ויסוד זה חיזק יהודים בכל הדורות במצבים הכי קשים, בעבר היו זמנים קשים, במקומות
שלא היו ישיבות וכוללים, וכאשר שאין חיים עם יסוד זה שאין מבינים שבכל מצב יש את
השם יתברך אז קשה לחיות עם השם יתברך, ועוד יש לדעת כי אע"פ שבוודאי כל מצוה
צריכה שתהיה ג"כ בדיבור ומעשה, מכל מקום העיר הוא הפנימיות, אדם ניגש להתפלל ואינו
מבין כלל מה זו תפילה, וחושב האדם שבמה שיתן צדקה הרבה פעמים באמצע התפילה בזה
תתקבל תפילתו, ואינו מבין כלל מה זו תפילה, שמהותה דבקות פנימיות של האדם עם
הקב"ה.
היוצא שצריך אדם להתבונן שבכל מצב ומצב הוא עומד לפני ה' אלוקיו, ולחיות עם השם
יתברך ממש, וזה היא ההדרכה לדורינו אנו, שיש מצב של מבול שלא רואים אלקות, לחיות
עם פנימיות של כל דבר, עם האלקות שבכל דבר, עם האלקות שבכל אחד, גם במצב כזה אין
אדם מרגיש את הריחוק מהשם יתברך, ואין נפקא מינה בין מצב שההרגשים שלו מתעוררים
להשתפכות הנפש ובין מצב שלבו אטום כבתולה, מפני שלא ההרגשים הם האמת והם רק
כלי להדבק באלקות, וגם במצב שאין לו הרגשים האדם דבוק באלוקיו ועל ידי הדעת גופא
יכול לידבק בהשם יתברך - אם כי כמובן שממילא יבואו ההרגשים.
מאמר זה נמסר במיוחד למערכת "יסוד החסידות" על ידי כ"ק אדמו"ר מקאסוב שליט"א
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
במשנה (ב"ב ס"ד.) לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב
לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וחכ"א
אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו
שאין צריך ליקח דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך
ליקח לו דרך וחכ"א צריך ליקח לו דרך, ובגמרא מ"ט דרבי
עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר בעין רעה
מוכר.
יש להבין מהות המחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים, דהנה
בהמשך הגמרא מבואר עוד צדדים במחלוקת ר"ע וחכמים
דר"ע סבר אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים
ורבנן סברי אין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר, ויש
להבין כיון דטעמים אלו טעמים פשוטין למה נתלה המחלוקת
בדבר צדדי שהוא מוכר בעין יפה שהוא שאלה כללית באופן
המכירה, וגם מהו הלשון עין יפה וכו' דלכאורה אין זה שיך
לראיה אלא צריך היה לומר לב טוב ולב רע וכיו&