פרשת כי תשא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה.

מאת: אהובה קליין

https://ahuvaklein.blogspot.com/

* בקישור הנ"ל ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע וההפטרה.

פרשה זו מתארת  כיצד  הגיעו עם ישראל לעשיית עגל הזהב ועוד בזמן שעלה משה להר סיני לקבל את התורה: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים .......וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ל"ב, א'-ד']

תגובת  ה' הייתה: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; ........וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר- אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" [להלן:  ל"ב, ז'- י"א]

תגובת משה: וַיְחַל מֹשֶׁה.....לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ........זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

[להלן, ל"ב, י"א- ט"ו]

תשובת ה': "וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".

השאלות הן:

א] מי היו האנשים שיזמו את: חטא  העגל?

ב] מה הקשר להפטרה- [ספר מלכים א, י"ח]?

תשובות.

האנשים שיזמו את חטא העגל:

מתברר  כי אותם האנשים שיזמו חטא נורא זה - לא היו זרע קודש של עם ישראל - בני אברהם, יצחק ויעקב, ממש לא!

וכך נאמר במדרש [שמות רבה מ"ב, ו']

"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָעָם אֵין כְּתִיב[לא כתוב] כָּאן אֶלָא עַמְּךָ, אָמַר משֶׁה רִיבּוֹן הָעוֹלָם מִנַּיִן הֵם עַמִּי?

"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַמְּךָ הֵם, שֶׁעַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹא לְעָרֵב בָּהֶם עֵרֶב רָב, אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עָנָו וְכָשֵׁר אָמַרְתָּ לִי לְעוֹלָם מְקַבְּלִים הַשָּׁבִים, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עֲתִידִין [עתידים] לַעֲשׂוֹת, אָמַרְתִּי לְךָ, לָאו, וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ, וְהֵם הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ וְגָרְמוּ לְעַמִּי לַחֲטֹא".

נתאר לעצמנו: כי משה עולה להר סיני למשך ארבעים יום ובתום תקופה זו הוא עתיד לשוב והנה מגיע יום הארבעים ומשה מתאחר להגיע.

למעשה העם טעה - באופן ספירת הימים, שהרי הם התחילו לספור מהיום הראשון בכלל החשבון - בעוד שנהוג בתורת ישראל לספור מהלילה והיום  נמשך בעקבותיו - אך למרות זאת על פי דעתם - הם היו בטוחים שמשה  מאחר. במצב זה, מן הראוי שמשפחתו הקרובה של משה ידאגו לו ! ואילו כאן למרבה הפלא, הערב רב דאגו למשה,  הם רצים אל אהרון ושואלים על משה? אהרון מרגיע אותם שהכול תקין ומשם הם הולכים לשבט לוי – אך שבט לוי אינו מודאג ומבטיחים שמשה  צפוי להגיע.

אולם היות והערב רב עוררו את  עם ישראל – הדבר השפיע גם עליהם וניגשו אל אהרון הכהן והודיעו לו כי הם חוששים שמא  משה  נפטר.

היקשה עליהם אהרון: מי אמר לכם שמשה מת ? ענו לו ישראל: כי הערב רב אמרו להם: היות ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין לא חזר - כנראה שקרה לו משהו.

בנוסף השטן גם הצטרף  לדאגה – כפי שמסופר בגמרא [מסכת שבת פ"ט, ע"א]הראה להם  צורת מיטה ואמר לאהרון  כי זה משה האיש , עם ישראל השתכנע והסכים לחפש מנהיג אחר ומשחשבו שיבחרו באהרון, הערב רב הסיט אותם ושכנע  אותם להעמיד את עגל הזהב!

לבסוף נכנסו אל הזקנים ואחר כך אצל חור- ומאחר שכל אלה התנגדו - הם הרגו אותם – כך שבסוף איימו גם על אהרון שיפגעו בו - באופן זה - אהרון השתכנע, אך עדיין לא מתוך כוונת עבודה זרה ,חלילה - אלא בניית העגל באופן איטי- היא  לשמו של ה'- כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר".[להלן  שמות, ל"ב, ה']לבסוף אהרון רצה למשוך זמן והורה להם להביא את תכשיטי הזהב של נשותיהם, אך משסירבו  הנשים , התנדבו הגברים לתרום- עדיין רצה  לעכב את הדבר הנורא, אלא שבאו חרטומי מצרים שיצאו ממצרים ומיכה שהיה מכשף –בתוכם, והנה באמצעות הכישוף גרמו שיקום עגל הזהב –שהיה  נראה ממש אמיתי - והם סגדו לו!

התוצאה הסופית הייתה: משה ציווה את בני לוי להרוג בחרב את כל החוטאים בסך שלושת אלפים איש.

הקשר להפטרה [מלכים- א, י"ח]

קודם להפטרה זו ,הכתוב מתאר מי היה מלך אחאב: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו.  וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת -אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.  וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" [ מלכים- א', ט"ז, ל'- ל"ג]

לפיכך אליהו הנביא גזר עליו  ועל יושבי שומרון - שנות  בצורת - כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" [שם י"ז, א']

הנבואה אכן התקיימה!

כאן בהפטרה הגיע הזמן  לעצור את הרעב ועל כן שלח ה' את אליהו אל אחאב:

"וַיְהִי, יָמִים רַבִּים, וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר:  לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל-אַחְאָב; וְהָרָעָב   חָזָק, בְּשֹׁמְרוֹן".[מלכים-א, י"ח]

אליהו הנביא – בתום שלוש שנים של בצורת ורעב בא להודיע לאחאב שעבד עבודה זרה - כי עתה העונש הוסר.

על פי ביאור המלבי"ם לאחר שייבשו כל הנחלים ומקווה המים, היה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה והוצרך אליהו הנביא - להחזיר את העם בתשובה. לאחר שעברו שלוש שנים של בצורת – כדי שיהיו ראויים לטובה זו- עתה הם היו כבר בשלים לאחר תקופת הבצורת- לפי שהרעב היה חזק בשומרון. והאנשים הגיעו למצב של יראת מוות.

גם אחאב הרגיש רגשי אשמה - כי בגללו באה צרה זו.

הקשר בין הפרשה - להפטרה: הסטייה מהאמונה בה'  והפנייה לעבודה זרה – בפרשה - זה היה משהו לא קבוע-באמצעות הערב רב, ואלו בהפטרה - זה היה הליך ארוך באשמת אחאב מלך ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאחר שמשה ראה את הריקודים והמחולות סביב העגל- בכעסו שבר את הלוחות ובכך סימל להם שישברו ליבותיהם של כל עם ישראל וזו הדרך לתיקון. גם בהפטרה - העם  ובראשו אחאב מגיעים   לשבירה, בתום שנות הרעב וזהו הפתח לחזרה   בתשובה.

לפיכך יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" [תהלים נ"א, י"ט]