"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" וגו' (שמות כא,א). '"ואלה המשפטים". ר' ישמעאל אומר: אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. רבי עקיבא אומר: "ואלה המשפטים" למה נאמר? לפי שהוא אומר "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", אין לי אלא פעם אחת, מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו? תלמוד לומר (דברים לא יט) "ולמדה את בני ישראל", יכול למדין ולא שונין? תלמוד לומר "שימה בפיהם". יכול שונין ולא יודעין? תלמוד לומר "ואלה המשפטים" וגו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך, כענין שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראית לדעת"' (מכילתא). 'ר״ל דס״ל דמה שנאמר בס״פ יתרו "ומשה נגש אל הערפל ויאמר ה׳ אל משה כה תאמר אל בני ישראל" וגו׳, נמשכה אמירה זו עד לאחר פ׳ משפטים דכתיב שם "ואל משה אמר עלה אל ה׳", וביחוד צריך ר׳ ישמעאל לדרשה זו לשיטתו בזבחים קט״ו ב׳, דכל מצות התורה נאמרו בסיני רק בכללן, אשמעינן כאן דפרשה זו נאמרה בפרטה בסיני. והנה לכאורה משמע דפליג ר׳ ישמעאל אברייתא דסנהדרין דף נ״ו ב׳ שדרשו שם דעל הדינין נצטוו במרה, אבל באמת י״ל דס״ל דשם נצטוו על הכלליות שידונו בין אדם לחבירו, וכאן ביאר בפרטיות כל דין כמבואר בפרשה. ויותר נראה שיותר מאשר מפורש בזה נצטוו בסיני, וראיה שהרי דרשו הפסוק שבסמוך "ועבדו לעולם" – לעולמו של יובל, ולא נזכר כאן רמז מענין יובל עד פ׳ בהר, אלא ודאי דכאן נפרטו כל פרטי המצות ונסדרו בתורה פרשיות פרשיות' (ת"ת). ר"י מביא שפרשת משפטים נאמרה בסיני, וזה במיוחד חשוב לשיטת ר"י, ואכן במכילתא מובא מר"ע דרשה אחרת, ולכן זה מתאים כיון שר"ע הוא שסובר שגם הפרטים נאמרו מסיני ולכן אין צורך להדגיש שהפרטים כאן ניתנו מסיני. לכן הוא דורש שכאן התורה מרמזת על כך שצריכים דברי תורה להיות ברורים כשולחן ערוך (כמו שמובא בגמ': 'ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא, יט) "ולמדה את בני ישראל", ומניין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם", ומניין שחייב להראות לו פנים, שנאמר (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"' [עירובין נד,ב]). אלא שלכאורה זה לא קשור לתוספת של האות וו' כך שאינו קשור לדרשת ר"י? אלא שאפשר שדרש שנאמר עם האות וו' כדי לחבר למקודם (כעין דרשת ר"י), אבל לא בשביל לומר שגם זה מסיני (שהרי לר"ע זה פשוט), אלא כדי ללמד על כל התורה שצריך ללמד עד שיהיה כשולחן ערוך. שלא תאמר שדווקא בענייני משפטים צריך ללמד היטב, כיון שהדינים הם מסובכים, ומי שפוסק אותם הם הדיינים ולכן צריכים לדעת היטיב. אבל בשאר התורה אנשים יראו איך אחרים מתנהגים וכך ידעו, ולכן אין צורך לטרוח כ"ך שידעו היטב עד פרטי הפרטים בצורה ברורה. בפרט שדיינים הם אנשים חכמים ולכן אפשר ללמדם היטב, אבל שאר העם הם אנשים פשוטים ולכן יש טורח גדול ללמדם היטב שיבינו כל אחד לפי רמתו, וכן טרחה רבה עד שיקבע היטב בזכרונו,  לכן צריך לזה לימוד לומר שבכל התורה צריך ללמדה היטב עד כעין שולחן ערוך לפניהם. אולי אפשר שר"י ור"ע לא חלקו אלא אמרו דברים שונים, שר"י התייחס לתוספת וו', ואילו ר"ע לימד מה בא הפס' ללמדנו לגבי תורה. שאפשר להבין בפשטות שהכוונה בדברי ר"י זה שגם הדינים הם מסיני (כמו שרש"י מביא זאת בפשטות כך שמשמע שזה לכו"ע; וכן בכך מובן מדוע ר"ע לא התייחס לתוספת וו', כי מסכים עם ר"י), ומה החידוש בזה? - כיון שבמרה נתנו הדינים (סנהדרין נו,ב) אז הייתי חושב שמעמדם הוא אחר, לכן באה התורה ומלמדת שגם הם נאמרו שוב בסיני, שכל מה שהצטוו קודם חזרו ונצטוו בסיני, וזה נתן להם תוקף של תורה מסיני. אולי אפשר גם שבא ללמד מדוע נאמר כאן "לפניהם" שזה ממעט שצריך לדון רק אצל ישראל מומחים: 'ותניא: היה ר"ט אומר: וכל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים. דבר אחר: לפניהם ולא לפני הדיוטות' (גיטין פח,ב). שזה משום שהדינים הם מסיני, ולכן יש להם דין של קדושה, תורה ממש, ולכן זה נעשה דווקא ע"י דיינים ישראל מומחים שהם מקושרים לתורה בצורה ראויה ולכן יכולים לדון ע"פ התורה; שהמשפטים זה לא סתם דינים כמו בכל אומה, שזה רק הסכמות חברתיות הגיוניות, אלא זה תורת ה' ממש. נראה שזה גם הסיבה שלכן הדיינים ליד המזבח, כמו שלמדו מהפס' כאן: 'ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח? "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ומה כתיב תמן? "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"' (יר' מכות ב,ו). שזה מאותה סיבה, שהדינים זה תורה ממש, ולכן יש לקשר ביניהם לבין המקדש (ובפרט ליד המזבח שמחבר שמים וארץ בקורבנות), שהמקדש הוא ההמשך של מתן תורה (שהשכינה עברה מסיני למשכן, ומשם למקדש), ולכן בזה מראים שגם הדינים הם מסיני (וממילא כך גם בכל התורה כולה, ולכן זהו סנהדרין גדולה שאחראים על התורה בישראל, כולל הדינים). אולי אפשר כדרש שהחיבור בין משפטים לסיני בא לרמז במיוחד על פרשת עבד עברי (שזהו תחילת משפטים): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" וגו', לרמז על הקשר שבין סיני למצוות עבד עברי, לומר שיציאת מצרים שהלשון הרביעית היא "ולקחתי" שזהו מתן תורה, היא קשורה במצוות עבד עברי, לומר שכל גאולת מצרים (ש"ולקחתי" היא חלק ממנה, והיא הסיום שלה כך שמלמדת על כל הגאולה ממצרים) קשורה למצוות עבד עברי, שבזכות זה יצאו מצרים, וכן כשעוברים על זה נענשים בחזרה לגלות: ' דא"ר שמואל בר רב יצחק: (שמות ו) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים.  ואתיא כהיא דא"ר הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב (ירמיהו לד) "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי" וגו'' (יר' ר"ה ג,ה).