"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה... וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע"

(שמות יח, ז-כא)

מסופר על כנס רבנים ומחנכים שהתקיים בוורשה מספר שנים לפני פרוץ השואה, בשבוע שחל בו פרשת יתרו. בכנס השתתפו מאות רבות של אנשי חינוך, ראשי ישיבות, מנהלי תלמודי-תורה מכל רחבי אירופה והביעו את דעתם בנושאי החינוך השונים.

אחד המנהלים דיבר בארוכה ובנימה ביקורתית נגד כל מיני תכניות לימוד ורעיונות שעלו בכנס ושלל כמעט כל רעיון וכל הצעה שעלתה על הפרק. בין המשתתפים היה רבי מאיר שפירא זצ"ל, ראש-ישיבת "חכמי לובלין", וכשעלה לנאום השתררה דממה וכולם ציפו למוצא פיו של גאון-ישראל ומייסד הדף-היומי.

רבי מאיר פתח בדברי תורה מתוך פרשת השבוע ואמר: ליתרו היו שבעה שמות ואחד מהם הוא "יֶתֶר". מדוע נקרא כך? אומר רש"י (שמות יח, א): "יֶתֶר - עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה' ".

פרשת 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה' היא ההצעה שנתן יתרו למשה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע". או-אז שאל רבי מאיר שפירא, מדוע כונתה הפרשה שייתר יתרו 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה', הרי תחילת הביקורת שהעביר יתרו על האופן בו משה שפט את העם התחיל עוד קודם לכן בפסוק : "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה", ולכאורה היו צריכים לקרוא לפרשה שייתר יתרו "לֹא טוֹב"?! - השיב רבי מאיר שפירא בחיוך ואמר: לומר "לֹא טוֹב" כל אחד יודע וזו לא חכמה ולכן לא כך תיקרא הפרשה, אלא מאותם מילים "וְאַתָּה תֶחֱזֶה", כאשר יתרו בא בהצעה ממשית למשה רבינו ומציע דרך חלופית לאופן בו משה יכול לשפוט את העם. זו הפרשה שהוסיף יתרו לתורה.

כאשר אדם מעביר ביקורת ורק שולל מה שאחרים עושים ללא הצעה לדרך חלופית, זו ביקורת רק לשם בקורת ואין בה ממש. ביקורת אמיתית איננה תוקפת את מה שהשני עושה, אלא מנסה ללמוד מה גורם לו לעשות מעשה מסוים ולשאול שאלות בכנות.

כתב שלמה המלך (משלי ט, ח): "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" - יסוד הביקורת צריך להיות מתוך אהבה גדולה, כשמקבל הביקורת ירגיש שהמבקר רוצה לתקן ולהועיל לו, אולם אם מטרת הביקורת רק להראות לשני שהוא לא בסדר, בדרך כלל ביקורת זו נתקלת בתגובה שלילית, כועסת או נעלבת.

לפני שאדם מחליט שהוא הולך להעביר ביקורת, כדאי שילמד את דברי חז"ל (מדרש תנחומא, מצורע סימן ד'): " 'מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן' (משלי יח, כא), אל תאמר - הואיל וניתנה לי רשות לדבר, הרי אני מדבר כל מה שאני מבקש, שמא תאמר שאתה מחסר - אין אתה אלא משתכר, ורוח הקודש מצווחת (משלי כא, כג): 'שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ'..".

המדרש  מחדש לנו, שלפעמים אדם מרגיש שהוא חייב לומר ואם לא יאמר אז הוא מפסיד ומחסיר משהו, אומרים לנו חז"ל - לא רק שאתה לא מחסיר, אלא אתה אף משתכר (=מרוויח) שלא אמרת. עלינו לדעת שכל מילה שאנו אומרים עלולה לפגוע באחר ולהעכיר את רוחו, ולאחר שאדם העביר ביקורת ועל ידי זה פגע בזולת, יהיה קשה מאד לתקן זאת. מילים פוגעניות שיצאו מפינו, גם אם הייתה כוונה טובה בכך, אך נאמרו בלשון בוטה או מתוך הבלטת החולשות של הזולת, לא רק שלא יועילו אלא אף יזיקו.

ונתפלל כולנו לקיים את תפילתו של רבי אלימלך מליז'ענסק: "אדרבה! תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו".

הרב משה צבי וקסלר, מהאתר: "ישיבת בני עקיבא, קרית הרצוג, בני ברק" - https://ytbb.co.il/