אמר שלמה המלך: "לִפְנֵי כִשָּׁלוֹן - גֹּבַהּ רוּחַ". גֹּבַהּ רוּחַ/גאווה מביא לכִשָּׁלוֹן. זחיחות הדעת והשאננות הן "המתכון" המוצלח ביותר לכישלון. כשאדם או ציבור בטוח בעצמו יתר על המידה, הוא איננו שם לב לאתגרים ולאויבים הצרים עליו.

הוא לא בוחן את עצמו שוב ושוב. חייו נשענים על דמיונות ותחושות מופרזות על עצמו. גם תופעות שנראות מרשימות וחזקות, אם אין בהן יסוד אמיתי - הן תחלופנה ובמקודם או במאוחר האמת תנצח, והכִשָּׁלוֹן יגיע.

בנוסף, הגאווה לא נותנת מקום לכוחות נוספים לבוא לידי ביטוי. האדם מצטמצם עם עצמו, במה שהוא חושב ומייצג, ותו לא. אין כאן הקשבה ואפשרות לעוד מחשבות ורצונות להתגלות.

וממידה רעה נלמד על מידה טובה. על הענווה אמר שלמה המלך: "וְלִפְנֵי כָבוֹד - עֲנָוָה". ככל שהאדם מעמיד את עצמו במקומו הנכון, והוא יודע מה יש בו ומה אין בו, ושהוא רק חלק ממהלך שלם - עמדה כזו של ענווה מביאה כנות, שאיפה להתקדמות ונתינת מקום לכוחות חדשים להתגלות.

(הרב עקיבא קשתיאל)