"והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל כסף בשקל הקודש" (כז,ג) 'אין נערכין פחות מסלע, מנלן?- דכתיב "וכל ערכך יהיה בשקל הקדש" כל ערכן שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל ולא יתר על חמשים סלעים, כתיב "חמשים" '(ערכין ז,ב). הקשה הת"ת שהרמב"ם בחלק ג' במורה נבוכים, פרק מ' אומר: 'ונעשה דמי העבד באופן כללי חצי דמי בן חורין בדרך כלל, לפי שאתה מוצא ערכי אדם המרובה שבהן ששים שקלים ודמי עבד כסף שלשים שקלים' וזה תמוה מאד שלא מצאנו 60 שקלים ואף מפורש בגמ' שאין יותר מ-50 אז כיצד אומר זאת הרמב"ם שערכו של אדם הוא 60?- והביא שיש אומרים שזה ט"ס ולא מקבל דעה זו, ומביא שאולי תלמיד טועה רשם זאת והכניס לתוך המו"נ. וניראה שהרמב"ם התכוון ל-60 ואמנם אין 60 אלא רק 50, לכן הדגיש הרמב"ם 'דמי העבד באופן כללי חצי דמי' וכו' שהדימוי הוא באופן כללי ולא מדוייק, וע"פ זה עשה את החישוב שאם עבד זה 30 אז אדם זה בכלליות 60, אמנם בפועל זה רק 50 אבל זה קרוב מאוד ל-60 ולכן באופן כללי זה כחצי, אולם דברי הרמב"ם 'לפי שאתה מוצא' משמע שזה דבר שמוצאים ולא רק כפול מעבד, אולם בדוחק צ"ל שלכך התכוון. ואולי בדוחק צ"ל 'ששים בשקלים' הכוונה שתשים [לשון הנחת דבר] (ששים) בשקלים או משלון הערכה-שמין- לשום- כשתשים שקלים של האדם, ולא ציינם מה הם והכוונה ל-50- ודוחק מאוד. ואולי במקור היה 'עד ששים' בלי 'שקלים' ותלמיד טועה חשב שמתכוון לשקלים ולכן שינה, אולם כוונת הרמב"ם לדמי בן חורין במחיר המרובה שבהן שהו עד גיל 60. ואולי למד הרמב"ם ע"פ הגמ' 'ולא יתר על חמישים סלעים דכתיב חמישים' שלכאורה מה בא לומר בכך? מיילא הרישא 'ולא יהו פחותין משקל' זה מובן כמו שפרש"י 'שאפילו עני הנדור בהשג יד לא יתן פחות מסלע' אבל לא יותר מחמישים אין בזה כל חידוש שהרי אין יותר מ-50, אז מה באה הגמ' לומר 'כל ערכין שאתה מעריך.. ולא יותר על חמישים'?- ואולי זה בא לומר שמצד האמת היה ראוי לתת 60, שהנה בהמשך הפס' מובא "ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר 20 שקלים ולנקבה עשרת שקלים" (ה) הרי שהזכר כפול מהנקבה. וכן מבן חודש עד גיל 5, לזכר 5 שקלים ולנקבה 3 שזהו כחצי, שלא ראוי לתת 2 וחצי ולכן עוגל ל3. ומגיל 60 הנקבה קרובה לזכר כמו שמביא רש"י 'קרובה להחשב כאיש' (כז,ז) ולכן קרובים, כשהאיש 15 וחציו זה 7 וחצי שמעוגל ל-10 (וכך יוצא שקרובים כיון שערך האשה קרובה לזכר). מימלא תמיד זה בעקרון של כחצי, אם כך כשהאיש 50 היתה האשה צריכה להיות 25, שהרי הולכים ע"פ דילוגי חמישיות, אז מדוע 30 לאשה?- אלא מכאן שבעצם מצד האמת האיש ראוי היות 60 ולכן הנקבה 30 כחצי, ובאה התורה ומדגישה שאין יותר מ-50, וזהו דברי הגמ' שאין יותר מ-50 שלכן ערכו של האיש אינו יותר מ-50 לעולם. ולזה אמר הרמב"ם שאתה מוצא שהמרובה שבערכי אדם זהו 60 שכך היה ראוי להיות, אלא שאין יותר מ-50 ולכן מחושב ע"פ זה, אבל ביחס לעבד שהוא כחצי, זהו כמו החצי של האשה, שמצד האמת היחס הוא מול 60, ולכן זהו 30. אולי אין יותר מחמישים כיון שבערכין זהו עניין של קדושה כמו שמביא הרמב"ם 'הערכין הם נדר מכלל נדרי הקדש' וכו' (הלכות ערכין א,א) ולכן בשל הקשרו לקודש המקסימום הוא 50 כנגד דרגות הקדושה של האדם שבמקסימום זהו שער ה-50. השבת ערב ל"ג בעומר הילולת רשב"י, שר"ע לימד את תלמידיו בשער ה-50 שלכן משה לא הבין את לימודו, כמו שמביא מרן החיד"א. ומביאו מרן שר התורה גדול הדור האדיר הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ומוסיף שכל מי שמוסר נפשו לתורה וקדושה זוכה להגיע לשער ה-50. ורשב"י גם היה כזה ולכן אף הוא בשער החמישים.