'ד"א: "אז" - א' אחד, ז' שבעה, הרי שמונה; אמר משה: בזכות המילה שניתנה לשמונה נקרע הים, ונקלס ב"אז”. אמר ר' לוי: "לגוזר ים סוף לגזרים" (תהלים קלו יג), שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורים, בזכות המילה נקרע הים' (תנחומא בובר "בשלח" סימן יב). גם במכילתא מובאת דעה שקריעת ים סוף נעשתה בזכות המילה: 'שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַמִּילָה אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יִרְמְיָה לג,כה) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה: אֵי זוֹ הִיא בְּרִית שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה? הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ מִילָה' (מכילתא מסכתא דויהי פרשה ג [ שמות יד,כב]). במכילתא דרשב"י מובא יותר: 'שמעון התימני אומר: בזכות מילה אני קורע להם את הים, שנ' (ירמיה ל"ג כ"ה) "אם לא בריתי יומם ולילה" איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה? אי אתה מוצא אלא מילה. מהוא אומר? (תהלים קל״ו י"ג) "לגוזר ים סוף לגזרים", אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים' (מכילתא דרשב"י, יד [יד]). (בתנחומא מובאת הראיה של "לגוזר ים סוף לגזרים" בשם ר"ל, ואילו במכילתא דרשב"י זה המשך דברי שמעון התימני, או לפחות מסורת מבית מדרשו של רשב"י, כך שזה הרבה לפני ר"ל שהיה אמורא. אולם אולי הדרשה היתה מהתנאים, אלא שר"ל הסביר ע"פ ארמית מה זה גזורים, ולכן הובא כך בשמו. אמנם אפשר שיש הבדל קטן בין הדרשות, שבמכילתא דרשו שהקריעה היתה 'לגוזרים', שבזכות היותם מלים [שעושים את מצוות המילה, מלים את בניהם] זכו לקריעת ים סוף, שיגזר הים כמו שהם גזרו במצוות ברית המילה; ואילו בר"ל הדרשה היא על הגזורים, שהם נימולו ולכן הם במעלה שראוי שיקרע להם הים). שתי הדרשות בתנחומא מובנות, אבל מה המובן בדרשה שמירמיהו: "אם לא בריתי" וגו'? איפה מרומזת כאן קריעת ים סוף? בפשטות למדו מהפס' שברית המילה קשורה לחוקות שמים וארץ, ולכן בקריעת ים סוף שחוקות העולם השתנו – שהנוזל נהפך למוצק, זה קשור למילה שהיא המעמידה את חוקות הארץ. אולם נראה יותר מזה שזה קשור לדרשה נוספת: 'דבר אחר: "מה תצעק אלי" - אני התניתי עם הים מששת ימי בראשית שיקרע הים בעבור בני, כי כן כתיב "לאיתנו" (פסוק כז), אל תיקרי לאיתנו אלא לתנאי שלו' (מדרש אגדה; שמות יד,טו). כך שדרשו שקריעת ים סוף קשורה לתנאי בבריאה (שיקרע לבנ”י), לכן גם אולי רמזו על ברית המילה שגם היא תנאי בבריאת העולם (שאלמלא המילה ה' לא היה שם חוקות שמים וארץ), שקריעת ים סוף קשורה לתנאי בבריאה (כמו שדרשו "לאיתנו" – לתנאו), שזהו שנקרע הים בגלל ברית המילה שהיא תנאי בבריאה כמו שמובא בירמיהו. מה הסיבה שבזכות ברית המילה נקרע ים סוף? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מסביר ('הגלות והגאולה', 'קריעת ים סוף ונצח ישראל') שבמילה מסירים את הערלה שהיא חיצונית אוטמת, שכך במילה מגלים את הצד הפנימי של ישראל, מתגלה היסוד העל טבעי שיש בישראל, שבזכותו נקרע הים. אולי כרמז לזה אפשר לרמוז שישנה גם דרשה שקריעת ים סוף באה בזכות "ויבקע עצי עלה" שעשה אברהם, שזהו גילוי של אהבת ה' שמעל הטבע, ולכן בזכות יסוד זה של אהבת ה' שמעל הטבע נבקע הים בנס מעל הטבע, והוא היסוד של הכח העל טבעי שבישראל (שם); והנה במכילתא לפני הדרשה שבזכות המילה נבקע הים, באה הדרשה שנבקע הים בזכות "ויבקע עצי עולה”, כך שנראה שהצמידו ביניהם כדי לומר ששניהם קשורים, שזהו שהמילה היא גילוי של העל טבעי שבבנ"י, שזה קשור ביסוד העל טבעי של אהבת ה' מעל הטבע שיש בבנ"י כמתגלה ב"ויבקע עצי עלה". אולי אפשר לומר שברית המילה מציינת את בנ"י, שאנו נקראים על שמה 'מולים' (משנה נדרים ג,יא), שכך נרמז בדברי ר"ל שבארמית קוראים למולים גזורים, שיש בזה בעומק רמז לקריאת שם בעקבות המילה, שזה גם מתגלה בכך שבנ"י נקראים מולים. לבנ"י יש תפקיד לגלות את שם ה' בעולם, שזהו כרמוז ב"אז" שזה שבע ואחד, כעין רמז שיש גילוי של ה' אחד בכל העולם הטבעי שנברא בשבוע הבריאה, שזה תפקידנו לגלות את שם ה' בעולם. שזהו עומק ברית המילה שהיא ברית ביננו לה', שאנו מראה שאנו בניו של ה' בעולם שבאים לגלות שמו, ולכן בלי ברית המילה, בלי גילוי יעודנו לתיקון העולם, אין טעם לקיום העולם בהיותו גשמי עכור ששם ה' מכוסה בו ולא בא לידי גילוי, שזהו "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". זהו עניין המילה שמגלה על יעודנו לגלות בעולם שה' הוא בורא העולם (ולכן נבקע הים למהולין – ל'גזורים', שהם מסומנים מה יעודם בעולם; ואף אותם שלא יכולים להיות מהולים [כגון שימותו אם ימולו] מעצם מהותם, בשל יעודם, נקראים מולים. וזה בא ע"י מעשה בעולם [קיום תו"מ שבזה מגלים את שם ה' בעולם] ולכן נרמז שנבקע 'לגוזרים', לנו שאנו עושים מעשים של גילוי שם ה' בעולם, בפרט כשמציינים על יעודנו זה, במעשה המילה). לכן בזכות זה נבקע הים שהיה בזה גילוי ה' גדול בעולם (עד שאמרו "זה א'לי" שהיו מראים באצבע) שהתגלה שכל הטבע תלוי בו ולכן נהפך הים בקריעת הים מנוזל למוצק כשינוי חוקי הטבע; שזהו כנגד יעודנו בעולם (לגלות את שם ה' שמסתתר בטבע, לגלות בעולם את אלוקותו, שאת כל המציאות הוא ברא), שלכן היה ראוי שייעשה לנו נס להצילנו, כדי שנוכל להמשיך למתן תורה וכניסה לארץ כדי לקיים את יעודנו לתקן וגלות את שם ה' בעולם. שכך הגילוי בקריעת הים (גילוי שם ה' גדול בטבע) היה כרמז לסיבה שלכן היה ראוי שיעשה (שזהו יעודנו), וכל זה קשור לגילוי יעודנו שבברית המילה, שבו גוזרים וכך גם כנגדו נגזר הים. לכן זה נרמז ב"אז ישיר משה ובנ"י”, כרמז ליעודנו בעולם לשיר את שיר ה' בעולם "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא), שזהו לגלות את שם ה' בעולם.