'דבר אחר: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה". הדא הוא דכתיב (שיר ד, יג) "שלחיך פרדס רמונים". אמר רבי לוי: משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות, עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה, ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר. כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב. אמר: אוי לי שכך מכרתי, אוי לי שכך הוצאתי מידי. כך היו ישראל במצרים גל של צרורות, שנאמר (שם, יב) "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום". כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים, שנאמר "שלחיך פרדס רמונים" וגו'. נעשו כגפן היין, שנאמר (תהלים פ, ט) "גפן ממצרים תסיע". נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם. נטע בה כל מיני בשמים, שנאמר (שיר שם, יד) "נרד וכרכום קנה וקנמון". נטע בה תפוחים, שנאמר (שם ח, ה) "תחת התפוח עוררתיך". סמכה על הקנים, אלו קני המנורה. מצא בה מים חיים, שנאמר (שם ד, טו) "מעין גנים באר מים חיים". בנה בה מגדל, שנאמר (ישעיה ה, ב) "ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו". הושיב בתוכה שומר, שנאמר (תהלים קכא, ה) "ה' שומרך ה' צלך על ידי ימינך". כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן, ומי היה משבחן? בלעם הרשע, שנאמר (במדבר כד, ה-ו) "מה טובו אהליך יעקב ... כנחלים נטיו", בלעם ראה אותן ותמה. פרעה ראה אותם שורות שורות, כהנים לוים וישראלים, דגלים דגלים. התחיל צווח ואמר: אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו. לכן נאמר "ויהי בשלח פרעה"' (שמו"ר כ,ה). ר"ל המשיל את יציאת מצרים למכירת פרדס, שהמוכר הצטער על המכירה. נראה שמעבר לפשט המדרש שמפרט איך הדימויים מופיעים בפס', אולי יש בזה רמז בעומק לכאב נוסף שהיה לפרעה על שנתן לבנ"י לצאת (שזה מתגלה בדברים הכללים במשל שהביא), שעבד לא ברח ממצרים, ולכן עכשיו כולם ישמעו מה נעשה שכך בנ"י יצאו, ויקבלו אמונה בה' כמו שהתגלה במכות מצרים (שזה מה שגרם להם לצאת). לכן הדברים הכללים שבמשל זה שהקונה הסיר את האבנים, ומצא שם מים, ובהם המשתמש כדי להפוך את המקום לפרדס מכובד (שזהו שיש בו גידולים טובים ושמירה). שכך בעשרת מכות מצרים התגלה בעולם שלושה יסודות באמונה שפרעה כפר בהם, שהם: מציאות ה', השגחת ה' ויכולת ה' (ראה 'הגלות והגאולה', 'דצ”ך עד”ש באח”ב', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). כנגדם במשל היה שלב הסרת האבנים, כעין רמז כנגד אמונה במציאות ה', כעין הסרת הכיסוי שבטבע, שה' מסתתר בטבע ולכן לא מכירים במציאותו, ובהסרת הכיסוי באים לאמונה במציאותו. ואז מצא מים, כרמז להשגחת ה' על העולם, שזהו רמז במים שהתורה נמשלה למים, שזהו כנגד שה' משגיח על העולם ולכן דורש שנעשה את רצונו (שאם דורש שנעשה סימן שיודע מה נעשה); וכן הגשמים תלויים ביד ה' (תענית ב,א), שאם נשמור תו"מ אז ירד גשם (ויקרא כו,ג-ד), כך שזה מראה על השגחת ה' וידיעתו על הנעשה בעולם ופועל בעולם, שלכן רואה את מעשינו ומביא את הגשם בעולם. ואז גדל שם שפע גידולים משובחים וכן עשה שם שמירה חזקה עליהם, שזה מראה על חוזק כח ההשפעה במציאות, שזהו כנגד החלק השלישי של כח יכולת ה' בעולם. זה כאב לפרעה שעכשיו תבוא אמונה לכל העולם בעקבות יציאת ישראל ממצרים, שכולם יראו בישראל מעלה גדולה (שזהו כעין פשט המדרש שכאב לפרעה בשל שעכשיו רואה את מעלת ישראל שהוציא ממנו), וכך יתפרסם בכל העולם האמונה בה' בעקבות הנעשה בגאולה ממצרים. אולי גם אפשר שזה כעין כנגד שלושת לשונות הגאולה ממצרים (שהלשון הרביעית היא כנגד מתן תורה, כך שאינו ממש היציאה ממצרים עצמה אלא ההמשך בקדושה בקבלת התורה): '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" - יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם. "והצלתי אתכם מעבודתם" - שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד. "וגאלתי אתכם" - כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר, וטעם בזרוע נטויה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם' (רמב"ן; שמות ו,ו). שהסרת האבנים זהו כנגד הסרת כובד משא העבדות הקשה (ובפרט ששיעבדו אותם בבניית בתים [שמות א,יא], לכן זה נרמז באבנים שבהם בונים בתים), מציאת המים וגידול הפרדס כנגד א"י, שבה לא יהיו תחת מיסי מצרים, שעל א"י נאמר שיש בה שפע מים וגידולים: “כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ז-ח). העמדת השמירה זה כנגד השפטים שה' הכה את המצרים עד ששחררו את ישראל, שזהו כשומר שפועל בכח שלא יהיה נזק, שכך ה' שומר על ישראל להוציאם מיד מצרים בכח. שזה כרמז בעומק שפרעה חזר בו משילוח בנ"י לחירות משעבודם, ועל יציאתם לחירות משיעבוד מצרים ה' אמר למשה בשלושת לשונות הגאולה הנ”ל. אולי אפשר גם שראה את מעלת בנ"י ולכן הצטער על ששחררם, שזה בפשט שהצטער שלא השאירם אצלו כדי להתכבד שיש כאלו במקומו, שזה ע"י שיחיו במקומו ולכן יביאו כבוד למקום, או שרצה להמשיך להשתעבד בהם (כהבנה הפשוטה בתורה) וזה מביא לו כבוד בכך שאפילו המכובדים הם עבדים תחתיו, שזה מראה על מעלתו שמעל ומעבר שלכן אפילו המכובדים אינם ככלום לפניו. אולם אולי בעומק כשראה את מעלת ישראל הבין את מעלתם בקדושה וזה גרם לו רצון לקחתם תחתיו כדי שיוכל להיות מושפע מהם (כמו שלבן רצה שיעקב ישאר אצלו כדי שיתברך בגללו וכדו'). לכן נרמז בשלושה דברים כללים במשל, כעין רמז ששורש מעלתנו בקדושה נובע מהאבות, ולכן יש רמז לשלושת האבות. האבנים זה רמז לאברהם, שעבר מחו"ל שהיא ארץ גשמית לא"י שהיא ארץ קדושה, ובכך כעין הסיר את האבנים החומריות הגשמיות (ושם מצא מים רמז לקדושה, לתורה שעיקרה בא”י) [וכן הסרת אבנים, רמז לגילוי קדושה בסלעים, כעין 'ר' אבא מנשק כיפי דעכו' (כתובות קיב,א), שר”א היה מנשק את סלעי עכו בשל חיבוב א”י, ועכו היא עיר גבול של א”י, כך כרמז באבנים להגעת אברהם לא”י]. נטיעת הפרדס והשמירה עליה רומז ליצחק שנאמר לו: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב' (ב"ר סד,ג). מציאת המים רומזת ליעקב שהתורה נמשלה למים, ונאמר "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). פרעה ראה את מעלת ישראל וראה את מעלתם עולה עד למעלה - עד למעלת האבות, שמהם באה מעלת ישראל, שאת זה רצה פרעה לקחת חזרה אליו ולכן כאב לו עד כדי כעין שאמר 'ווי'. (בהמשך יש גם דרשה במשל על ממון: 'דבר אחר: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה" משל לאחד שמצא צרור של מרגליות ולא היה יודע מה בידו' וכו' [שמו”ר כ,ט]. נראה שמעבר לפשט כמו שהמדרש מפרט ומסביר, יש בזה כעין רמז שהמשיל דווקא בממון, כרמז שפרעה רדף אחריהם בשל שראה בהם כממון מצרים [עבדיו], וכן רדף בשל הממון שלקחו ממצרים, שלקחו את כל ממון מצרים [ברכות ט,ב]. שכך על גבי הפשט שפרעה רדף בשל ממון – שראה בישראל ממון מצרים, ובפרט שגם לקחו את ממון מצרים, על גבי זה העמיד המדרש עוד קומה בדרש ממון, שזה כגילוי של ממון – שישראל היו כעין מרגלית וכו').