"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות יב,לה). '"ובני ישראל עשו" וכי מה אמר להם משה במצרים? הרי הוא אומר "דבר נא באזני העם”, וכן עשו, "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות" שאין תלמוד לומר "ושמלות”, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב' (מכילתא). '"כלי כסף וכלי זהב ושמלות”. מניין שהשמלות חביבות מן הכל? ת"ל "כלי כסף וכלי זהב ושמלות" חביב חביב האחרון' (מכילתא דרשב"י). 'מן הכסף ומן הזהב. דאל״כ ושמלות למה לי, דאם כסף וזהב השאילום כל שכן שמלות, אלא וכו׳. ומהרש״ל פי׳ מדלא צוה הקב״ה שישאלו שמלות, שמע מינה שלא היו חשובות, לכך לא אמר הקב״ה שישאלו אלא כסף וזהב, כדי לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וישראל מעצמם היו שואלים מהם הבגדים, לפי שהעני שלא היה לו בגד על צוארו לא היה נותן עיניו על כסף וזהב, אלא לשאול מהם בגד או כתונת. ועל זה פירש״י שחשובות היו כו׳, ר״ל בעיני מצרים הי׳ זה דבר גדול וחשוב להשאיל להם, לפי שהיו מובדלין מישראל במלבושיהן ובמנהגיהם, לפיכך כשהיה המצרי שואל הבגד לישראל, היה יודע בודאי שלא יחזיר לו, לפי שהישראל ישנה הבגד, ואפי׳ הכי שאלום. לכן פי׳ שהי׳ חשובות להן, ר״ל למצרים ולא לישראל, אבל כסף וזהב לא היה כל כך חשוב בעיניהם, לפי שהיו סבורים שיחזרו להם' (שפתי חכמים). אולי אפשר שכשה' ציוה לקחת כלי כסף וכלי זהב הכוונה גם לשמלות (וזהו כפשט המכילתא שבזה עשו כמו שהצטוו), שאולי היו משובצות בכסף וזהב, וכן כסף וזהב הכוונה לדברים יקרים ולכן כולל שמלות שהיו חשובות במצרים. שהרי כשה' אמר מראש מה יהיה הוא אמר גם שמלות: “ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כב). לכן כשה' ציווה "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שם יא,ב) זה כולל גם שמלות (אולי בציווי ה' לא אמר שמלות כיון שזה מרמז שמצוום ליקח כדי לקיים את ההבטחה לאברהם הצדיק "ויצאו ברכוש גדול" [ברכות ט,א-ב], וכיון שהבגדים היו פרוצים לא ראוי להדגיש בהם קשר לצדיק. אולי גם כיון שהשמלות היו פרוצות אז שינו אותם ולכן לא היו מחזירים להם, וגם אם יחזירו זה יהיה כעין דבר חדש שזהו כעין הלוואה ולא השאלה, ולכן בציווי לא נאמר שמלות אבל זה כולל גם אותם [ובסיפור נאמר שכעין השאילו גם שמלות, שהרי בדבירהם אמרו השאלה בקשר לשמלות]. אולי אפשר גם שמראש נאמר על הנשים שישאלו גם שמלות, ובציווי לא נאמר שמלות ובזה מוזכר בפרט גם שהגברים יקחו, ובסיפור שלקחו נאמר כללית בנ"י שלא מודגש על הגברים, כך שאולי הגברים לא לקחו שמלות, שהשמלות החשובות היו דווקא של הנשים – ודוחק). נראה שיש חשיבות גדולה בלקיחת השמלות, שמובא שהם היו הכי חשובים בעיני מצרים, מדוע? השפתי חכמים ענה שזה בשל שהבינו שלא יחזירו להם אותם. אולם לכאורה מלשון המכילתא 'הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב', משמע שזה בעצם עניין הכסות שהיא היתה חשובה בעיניהם ביותר. אולי זה משום שהבגד היה מראה על חשיבותם העצמית, כמו שאצל יוסף כשנעשה משנה למלך שמו עליו בגדים מיוחדים ("ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו" [בראשית מא,מב]); לכן כיון שבבגדים הראו את חשיבותם, אז זה היה כי חשוב בעיניהם כיון שזה הראה את גדולתם (להבדיל מכלי כסף וזהב שמוחבאים בבית ולכן לא כולם רואים אותם, וכן הבגדים זה עליהם ממש ובו היו מציינים את מעמדם ברבים [שהבגד נעשה לפי מעמדו, ובלבישתו מכריז על מעמדו]). לכן כשבנ"י לקחו את הבגדים היה בזה משום הכרזה שבנ"י הם החשובים, שאינם עבדים בזויים אלא הם הראויים להיות האדונים, לכן זה חשוב ביותר להראות זאת ביציאת מצרים; שעכשיו יוצאים לעבוד את ה', ומוכח שה' הוא האלוקים שלכן עבדיו הם אדוני העולם. אולי גם השמלות היו פרוצות, שהיו מביאות תאווה וזימה, ולכן זה היה הדבר שהיה חשוב להם ביותר, שהיה גילוי של עושר יחד עם פריצות שזה היה כעין מהותם של מצרים; ואף נראה שע"י הטומאה הזו התחברו לע"ז, שהחשיבו את הגשמיות החזקה והמושכת בכח כעין אל, וכן בדבקות בטומאה התחברו לכוחות הטומאה שהיו להם (ולכן בתורה מובאים יחד ע"ז ושימוש בכוחות טומאה [דברים יח,י-יא]), וזה היה כוחם של מצרים (של החרטומים, שלכן גם לא ברח עבד ממצרים ע”י כישופיהם), ולכן זה היה הכי חשוב בעיניהם (שזה היה הדבר שהביא למעמדם בעולם). כשנתנו המצרים את השמלות לבנ"י היה בזה משום גילוי של שבירת טומאת מצרים, של הדבקות בע"ז ובזימה, ולכן היה בזה דבר גדול ביותר בעניין קידוש העולם (ולכן זה בא יחד עם לקיחת הממון, כרמז לתיקון העולם ע”י הממון שניתן לקדושה, אולי לכן נרמז "שמלת" אותיות 'שלם – ת', שיש בזה משום השלמת התיקון הנעשה במצרים בגלות ת' שנים; וכן בפס' נאמר “ושמלת” אותיות 'שלמות'). גם נראה שבשמלות היה משום תיקון עולם, שלאחר המבול שהיה בו תיקון עולם בהשמדת הרעה, חטא חם בפריצות (ובפרט כנען) כשנח השתכר, ושם ויפת פעלו בצניעות כראוי ע"י השמלה: “וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו" וכו' (בראשית ט,כב-כג), כך שהוצאת השמלות ממצרים היה בזה כעין תיקון לחטא חם שבפריצות (שמצרים הם צאצאי חם, והיו החשובים שבהם ולכן כעין מוגדרים כעיקר חם, ולכן נאמר בתהלים שם חם על מצרים [בהיותנו בגלות מצרים]: “ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם” [תהלים קה,כג]), בלקיחה ע"י בנ"י ושימוש בו בצניעות (ואף המצרים כעין אישרו ועזרו להם בזה, שהיה בזה תיקון לפריצותם); ועכשיו צריכים להיכנס לא"י "ארץ כנען" כדי להשלים את התיקון של העולם ע”י השמדת כנען בארץ (כאחד משבעת העממין) [שהוא בפרט קולל ע”י נח (בראשית ט,כה)]. גם יש בזה משום תיקון לעץ הדעת, שהביא לתאוות, ובפרט ליצר העריות, ושמלה מכסה ומפחיתה את היצר הזה, ומצרים היו השולטים בעולם, ולכן בתיקון בגדיהם (שנתנו מרצון) היה בכך משום תיקון לכל העולם. אולי גם בלקיחתם את השמלות ממצרים היה בכך כעין גילוי של תיקון למכירת יוסף, שקינאו בו על שקיבל את כתנת הפסים, שמעלתה היתה בהיותה "משקל שני סלעים מילת" (שבת י,ב [וע”פ תלמידי ר”י הלוי {ברש”י} המילת היה בפס היד; כך שאפשר שרומז על לקיחה, שכך לקחו ממצרים כתיקון לגילוי זה]), ולכן זה מתגלה בשמלות (ככתנת), ובכלי כסף וזהב, כעין רמז לשנים חשובים ויקרים כנגד שני הסלעים (ובפרט אם זה היה בשני פסי ידו אז זה מחולק לשנים, ולכן שני סוגים כנגד זה) [וכשבנ”י לקחו את הממון משה התעסק בהבאת ארון יוסף, כעין גילוי בצד הקדושה כנגד יוסף]. רמז שתיקנו את חטא מכירת יוסף שבעקבותיו ירדו למצרים, ועכשיו הם מאוחדים וראויים לקבל את התורה (כעין שיוסף היה הת"ח אצל יעקב [שלכן נתן לו את כתנת הפסים]) ולהיכנס לארץ (כעין היפך מהירידה מהארץ במכירת יוסף) ולהשפיע תיקון לכל העולם ע”י שמירת התורה בארץ (שזה גם נעשה ע"י הממון בשימושו לצורך מצוות ויכולת לשבת וללמוד תורה בלי לעבוד קשה) ובהיותנו מכובדים וחשובים בעיני העולם (בשל ראייתם את הממון הרב שלנו), אז נעשה תיקון וקידוש שם ה' בעולם (שאנשים מושפעים מאנשים חשובים ומכובדים).