בספרי חסידות מובא שבחנוכה יש חיתום הדין (בנוסף להו"ר. אמנם לא הובא מקור לכך...) [אמנם השלוחים כבר נשלחו בהו”ר, אולם כנראה שיש קישור לחיתום הדין כך שעדיין יכולים להשפיע על הדין גם אחרי שנשלחו]. אולם צריך להבין מדוע זה כך? בפשטות יש קשר פנימי בין חנוכה וסוכות (כמו שנאמר בספר החשמונאים ב' [י,ט] שעשו את חנוכה כנגד סוכות, וכן נרמז בשיטת ב"ש שמקריבים 'כנגד פרי החג' [שבת כא,ב] – כך שבאו להדגיש שזהו כסוכות שלכן עושים בצורה יחודית המתגלה בסוכות [אמנם ההלכה לא כך, אלא כבית הלל, כיון שיש כלל של מעלים בקודש ולא מורידים [שזהו שיטת ב"ה], אבל מצד הטעם של ב"ש זהו טעם אמיתי רק שלא מספיק כדי לקבוע כך להלכה בהדלקת הנרות], וכן בשפת אמת מובא [חנוכה, תרמ"א {ראה ב'לזמן הזה' - 'חנוכה סוכות', שמרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מרחיב בעניין זה}] שחנוכה זה גילוי של הארה מסוכות), ולכן כמו שבסוכות יש בסופו – בהו"ר, חיתום הדין, כך גם מתגלה בחנוכה. עוד נראה שבסוכות יש חיתום הדין, מדוע? אפשר שזה משום שהדין של יוה”כ (שלכן לא מסתיים בר"ה אלא נמשך עד יוה"כ) קשור בקבלת התורה למעשה ביוה”כ, שהתורה (הלוחות השניים) ירדו אלינו ביוה"כ ועם זה באה הכפרה ('יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה - יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב]); שבתורה יש כח כפרה: 'אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה, ולא חטאת, ולא מנחה, ולא אשם' (מנחות קי,א), ובכלל הדין הוא על שמירת תו”מ, ולכן כשמתחברים לתורה למעשה יש בזה משום גילוי עשיית רצון ה', ולכן מביא לזכות וכפרה בדין. לכן ה' האריך את הדין עד יוה"כ כדי לזכותנו בדין. השורש הזה של תורה למעשה יש גם בסוכות, שהוא נקבע כנגד הסוכות שהיו בארבעים שנות המדבר ("למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" [ויקרא כג,מג], שישבו בענני כבוד או סוכות ממש [סוכה יא,ב]), ובישיבתם בארבעים שנה במדבר היה בזה משום חיבור לתורה למעשה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא “בשלח” סימן א). לכן יש בזה גילוי כנגד השורש שמתגלה ביוה"כ, ולכן מתגלה גם בו קשר לחיתום הדין כעין יוה"כ (רק שבחיתום מסוג אחר [שהרי ביוה”כ זה בא לעשיה, אבל עדיין לא עשו אלא עקרוני שראוי מעכשיו שיעשו, ומעכשיו ימשיך להנתן להם לעשיה במדבר, לעומת סוכות שבמשך זמן המדבר מקיימים בפועל, ולכן כנגד זה ביוה”כ זה חיתום של הדין עצמו שניתן – מה ראוי שייעשה, ואילו בסוכות זה חיתום לשליחה למעשה בפועל). גם בחנוכה מתגלה חיבור לתורה, שהרי נלחמו נגד היוונים על שרצו להשכיח את התורה מישראל, למנוע מאיתנו להיות קשורים לתו"מ, ולכן בחנוכה יש גילוי של חיבור לתורה למעשה, ולכן יש בזה גילוי כעין סוכות ולכן גם בו יש גילוי של חיתום הדין. עוד אפשר שבסוכות זה גילוי כנגד השראת שכינה שהתגלתה בענני הכבוד שהגנו על ישראל (שכך נקבע להלכה כדעה שזה כנגד ענני הכבוד [טור ושו"ע או"ח סימן תרכ"ה]), ולכן יש לזה גילוי גם בימי הדין, שיש גילוי שכינה שמגינה על הנעשה לישראל, ע"י הטבה של החתימה (שזהו הגנה על ישראל, וקשר לגילוי שכינה - שה' דן את העולם), לכן ניתן חיתום בהו"ר. בחנוכה ה' הגן על ישראל במלחמתם נגד היוונים, וכנגד זה התגלה בהדלקת המנורה שדלקה ע"י נס פך השמן הרבה יותר זמן מהטבעי, שזה מראה על השראת השכינה, כעין הנעשה בנר המערבי: ' … עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). כך שבנס המנורה התגלה שיש הגנה משמים ע"י השכינה, ולכן בזה דומה לסוכות, ולכן גם בו מתגלה חיתום הדין. אולי גם אפשר שסוכות זה כנגד ענני הכבוד, שהם קשורים לאהרן ('ענן בזכות אהרן' [תענית ט,א]), והנה באהרן יש גילוי כפרה על העגל, שהרי הוא ניסה לעכבם כדי שלא יחטאו: 'ד"א: "וירא אהרן", מה ראה? אם בונין הם אותו, זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע"ז. ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב"ה, הה"ד (שמות לב, ה): "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר", חג לעגל מחר אין כתיב כאן, אלא חג לה' מחר' (ויק”ר י,ג). ואף פעל במסירות נפש לצדק את ישראל: 'ד"א: "וירא אהרן", מה ראה? אמר אהרן: אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל … אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן, "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹקים אֱלֹקיךָ", אמר לו: חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ"' (שם), כך שלקיחת האשמה עליו התקבל לרצון לפני ה', כך שיש בזה גילוי של 'לצדק' את בנ"י, כך שזה קשור לדין, שמצדקם לפני ה'. (וכן נאמר שם קודם שאהרן עשה את העגל לאחר שראה את חור הרוג, ולכן עשה כדי שלא יהרגוהו ומיד יענשו קשות, כך שיש בזה גילוי של הקלה בדין). לכן כיון שבאהרן יש גילוי של כפרה והצדקה בדין, לכן בסוכות שמתגלה מכח אהרן בא עם זה גילוי של כפרה והצדקה בדין, ולכן אז ה' עושה את החיתום. אם כך, אז גם בחנוכה שזהו גילוי של אהרן, שחנוכה נעשה ע"י הכהנים צאצאי אהרן (וגם הם מסרו נפשם כדי שישראל לא יחטאו בשל גזרות היוונים, כך שזה גם גורם להצדקת ישראל – שלא יחטאו יותר), וכן נרמז שמעלת אהרן מתגלה בחנוכה (רמב"ן; במדבר ח,ב), אז מתגלה בו כעין הגילוי שיש בסוכות, ולכן גם בו יש גילוי של חיתום הדין. אולי גם סוכות זה כנגד הכניסה לארץ (ראה ב'לזמן הזה', שם) ולכן יש בזה גילוי כפרה, שהרי הארץ מכפרת ('היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו' וכו' [ספרי; דברים לב,מג]), ולכן אז נעשה חיתום הדין (שה' רוצה לגזור את הדין לטובה, שלכן גם ניתנו עשי"ת עד יוה"כ); אותו עניין יש גם בחנוכה שהיא גילוי של ישוב הארץ שנעשה במלחמה ביוונים (ששחררנו את הארץ שזהו עיקר ישוב א”י), ולכן גם בו יש גילוי של כפרה וממילא גם גילוי של חיתום הדין.