"וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה. ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו. ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" וגו' (בראשית לז כה-כח). '"וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית לז, לו), כַּמָּה אוֹנִיּוֹת נִכְתְּבוּ לוֹ? רַבִּי יוּדָן אָמַר: אַרְבָּעָה - אֶחָיו לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיִשְׁמְעֵאלִים לַסּוֹחֲרִים, וְסוֹחֲרִים לַמִּדְיָנִים, וּמִדְיָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם. רַב הוּנָא אָמַר: חָמֵשׁ - מִדְיָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְדִימוֹסְיָא שֶׁל מְדִינָה, בָּא פּוֹטִיפַר וּלְקָחוֹ מִדִּימוֹסְיָא שֶׁל מְדִינָה' (ב"ר פד,כב). לפי המדרש יוסף נמכר ארבע או חמש פעמים (אמנם יש בזה הרבה דעות שונות [ראה לדוגמה בגור אריה ב-לז,כח שמביא כמה דעות בראשונים]). נראה שבאו לרמז בזה שבגלל מכירת יוסף, שגרמו האחים להורדת יוסף למצרים לעבדות, בא עונש של גלויות; שגלות מצרים היא כמו השורש לכל הגלויות העתידיות (מעין מעשה אבות סימן לבנים, שמגלה על הגלויות שיהיו בעתיד). לכן אומר ר"י ארבעה, כנגד ארבעת הגלויות. אולי רמז לזה שנאמר בפס' בעמוס שה' מעניש את ישראל: ”כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב,ו), שזה מכוון (ע"פ פרקי דר"א) על מכירת יוסף: 'ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנ': "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים"' (פרקי דר"א, לח). כך שעונש החורבן והגלות קשורים גם למכירת יוסף, אע"פ שהיה הרבה מאוד שנים אחרי, זה מתגלגל בכל הדורות, שנזכר החטא הזה שהגלו אותו ולכן כנגד זה נענשים בגלות [כשחוטאים שאז זה מזכיר את עוון מכירת יוסף. בפרט שבחורבן ראשון חטאו בשלושת העברות החמורות (יומא ט,ב), כך שיש בהם רצח כמו שכמעט הרגוהו, ובבית שני היתה שנאת חינם כמו שנאוהו] (מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ב'תורת המקרא' “וישב", שזה קשור לחלומות יוסף שהיו על פיצול הממלכה, ולכן קשור כל ימי בית ראשון וכו'). לכן גם מחצית השקל ופדיון הבן כנגד מכירת יוסף (ב"ר פד,יח), כך שיש בזה גילוי שבכל הדורות צריכים לכפר על הקטרוג מזה. נראה שדעת רב הונא שאומר חמש, זה כולל גם את גלות מצרים עצמה, שזהו שמכרוהו לדימוסיא של מצרים – שזה לממלכה המצרית, כמו שגלו למצרים. או שזה מרמז על התחלת הגאולה, שמצד אחד זה אחרי שנגמרה גלות אדום, שכבר לא בחו"ל תחת ידם, אבל מצד שני עדיין יש מידי פעם צרות (שאור וחושך מעורבים אז יחד), ולכן זה כעין הגילוי לחמישי שזהו מכירה שקשורה למלכות, שזהו שקשור למלכות ה' שעולה ומתגלה בעולם, וזה דרך הקשיים, שמתוך הצרות באה הגאולה: "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו ל,ז). אחי יוסף מכרוהו לישמעאלים שהיו בדרכם למצרים (בראשית לז,כה), כנגד זה גלו בגלות בבל, שהוציאה את ישראל מהארץ. אח"כ נמכר לסוחרים, שהם סוחרים בדברים, שכנגד זה גלו במלכות פרס ומדי, שהמן בא לקנות את הריגת ישראל: "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (אסתר ג,ט). או שכנגד זה גלות יון שביקשו להשכיח את התורה שקיבלנו, כעין לסחור במה שיש בתוכנו, ובפרט שנאמר על התורה לשון לקיחה כמקח: “הה"ד (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" - אל תעזובו את המקח שנתתי לכם' (שמו"ר לג,א), שכעין היוונים באו לסחור במקח – בתורה, לקחתה מאתנו. אח”כ מדינים שזה מרמז על פרס ומדי, שיש במדינים אותיות מדי, או שמדינים מרמז על דיון, שהיה כעין ויכוח אלים בין יון לישראל אצל מי האמת, בתורת ה' או בע”ז. מצרים זה לשון מיצר, שזהו גלות אדום שהיתה מיצרה ביותר, יותר מכל הגלויות האחרות (מצד הזמן, ומצד החומרה שבה עשו). אמנם האחים מכרו את יוסף רק לישמעאלים, אולם כיון שבגללם המשיכה ההתגלגלות, אז נחשב כחלק מחטאם (אולי אפילו ידעו שימכרו אותו כמה פעמים שכך היתה המציאות הרווחת, שהרי נשאו בשמים, כך שהיו ממוקדים בזה ולא במכירת אדם, ולכן היה צפוי שימכרוהו). אולי אפשר גם לומר שהגלויות הם כנגד כל מעשיהם: בתחילה רצו להרוג את יוסף, וכנגד זה פרס ומדי שהמן רצה להרוג את כולם. בזריקה לבור שהיה חשוך, שלכן לא ראו שיש שם נחשים ועקרבים (שהרי לא רצו להרגו, ובזריקה לבור עם נחשים ועקרבים וודאי שימיתוהו, כך שסימן שלא ראו אותם בשל שהיה החושך), זה כנגד יון שהחשיכה את עיניהם של ישראל (ב”ר ב,ד). בעצה למכרו זהו מכירה כדי שיורידוהו לארץ רחוקה, שלא יהיה אתם בא”י, כך שכנגד זה גלות בבל שהגלתה את ישראל מארצם. במכירה כעבד להורדה למצרים שהיתה אחד ממוקדי שיא הטומאה שבעולם (ואעפ”כ מכרוהו להם, אע”פ שיהיה מנותק מתורה, וכן לא מסרוהו לעבדות כעין פועל ובתנאי שלא ישחררוהו [שבכך היו מרחיקים אותו ולא היה חוזר], אלא מכרוהו בכסף לעבד ממש), יש בזה גילוי של מיתה – שסתם עבד היה בסכנת חיים, וגילוי של ריחוק מתורה, וגילוי של ניתוק מהארץ – שהרי הורידוהו למצרים; לכן כנגד זה גלות אדום שהיה בה את כל הדברים יחד. אולי במכירת יוסף הורידוהו לגלות תחת יד אחרים, ולכן כנגד זה כשחטאו והיה דימוי לנעשה בהקשר למכירת יוסף, אז גלו תחת יד עמים אחרים. מצרים היתה מקום מרכזי של ע"ז ושל זימה (רמב"ן; ויקרא יח,ג), וחיי עבד אינם שווים כמעט לכלום ולכן זהו כעין קירבה לרצח (ואף רצו לרצחו, וכן שמו אותו בבור שבו היה מת מהנחשים והעקרבים אלמלא שנעשה לו נס), כל המכירה נבעה משנאה בין האחים. הרחקתו מבית יעקב לעבדות במקום ע"ז זהו הרחקתו מתו"מ. לכן כאשר חטאו בבית ראשון בע"ז ג"ע וש"ד זה הזכיר את הנעשה ליוסף, וכן בבית שני שהיתה שנאת חינם זה הזכיר את הנעשה ליוסף, אצל המן חלה הגזירה בשל ע"ז וערוה ('"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' [רש"י; אסתר ד,א]) שזה הזכיר את הנעשה ליוסף, וכן אצל היוונים בהתחלה רבים מישראל התיוונו והם פנו אל היוונים שיפעלו, כך שזה מכח ריחוק מתו"מ, שגם זה הזכיר את הנעשה ליוסף.