ביחס לשמו של בנימין, אומרת התורה: "וַיְהִּי בְצֵאת נַפְשָהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְמוֹ בֶן אוֹנִּי וְאָבִּיו קָרָא לוֹ בִּנְיָמִּין".

אנו רואים שיש עימות על השם, רחל נותנת שם אחד ואילו יעקב נותן שם אחר.

רחל מבטאת את הכאב והצער שלה - "בֶן אוֹנִּי" - והיא קוראת לו על שם הייסורים והאבל (אנינות). לעומת זאת, יעקב מסרב להכיר בשם הזה ובוחר בשם של תקוה - "בִּנְיָמִּין" - ימין ה', הצד החזק של האדם.

למרות שיעקב התאבל קשות במותה של רחל, יעקב לא רוצה להנציח את הצער והכאב בשם של הבן שלו.

התורה מלמדת אותנו שלא להיאחז בכאב, לא להנציח את הצער. יעקב קורא לו 'בנימין', על שם התקווה, ובכך מלמד אותנו שאסור לשקוע במה שמשתק את האדם, שלא מאפשר לו לצמוח.

(הרב חיים סבתו)