אחת השאלות המפורסמות בעניני ספירת העמר היא -אם הטעם של המצוה זה לבטא את הצפייה שלנו למתן תורה, מדוע אנו סופרים את הימים שהיו כבר, למה אנו לא סופרים את הימים שיגיעו, כך שלמשל ביום האחרון נספור יום אחד בלבד.

אחת התשובות לשאלה זו, היות שמטרת הימים הללו אינה רק צפיה למתן תורה, יש לימים אילו ערך בפני עצמם, על כן אנו סופרים את הימים שהיו להראות שבכל יום התקדמנו,  בספרות המחשבה כל יום מ 49 ימים אילו מבטא בחינה אחרת בעבודת ה', כך למשל היום הראשון מבטא את בחינת "חסד שבחסד", היום השני מבטא את בחינת ה "גבורה שבחסד", וכן הלאה.

יש בדברים הללו מסר חשוב לימינו אלה, כאשר אדם מתכנן תוכנית עבודה כלשהי-הוא לא צריך לחשוב רק על היעד הסופי, כיון שאם כך-הוא יכול לדחות בכל יום ויום את תחילת ביצוע היעד בטענה שיש עוד מספיק ימים עד התאריך האחרון לביצוע היעד וכך יכול להיות מצב שיגיע התאריך האחרון לביצוע היעד והוא לא עשה דבר.

אלא על האדם לתכנן מה הוא יעשה בכל יום ויום מהיום שקיבל על עצמו את המשימה עד התאריך האחרון בו הוא יכול לבצע את המשימה.

כאשר אדם מקבל על עצמו לסיים מסכת-לא די בקבלה זו,ואף לא די לקבל על עצמו את היום האחרון בו הוא יסיים את המסכת,  אלא עליו לקבל על עצמו ללמוד בכל יום דף יומי, זה בעצם הרעיון שעומד מאחורי מפעל הדף היומי.