קדושים תהיו
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני י-הוה א-לוהיכם".
קולמוסים רבים נשתברו בביאור המושג "קדוש" המופיע בפס'. שהרי אין זה צווי מוגדר כמו הצווי להניח תפילין או לשבת בסוכה.
הפירוש הפשוט ביותר הוא-מובדל ומופרש, כמו בקידושין שאומרים "הרי את מקודשת לי"-מופרשת ומובדלת לי ולא לאנשים אחרים, עם ישראל מובדל ומופרש מבין העמים בכך שהוא שומר תורה ומצוות, כל אדם מישראל ששומר מצוות כבר נכנס להגדרה זו של קדוש. אנו חושבים שאדם קדוש הוא אדם המתנזר מעניני העולם הזה, חי בסגפנות, אינו מתרועע בין הבריות, וכדומה,או כמו שאומרים הבריות "חי בעולמות עליונים", אולם האמת היא שאדם שומר תורה ומצוות, גם אם נהנה מהעולם הזה-כבר נכנס להגדרה זו של קדוש, היות שהוא מופרש ומובדל מעמים אחרים, כמובן, שזהו הפירוש הפשוט ביותר למילה קדוש, ויש פירושים אחרים, מעמיקים יותר.
הכתוב ממשיך ואומר "כי קדוש" מה שלא מצינו באף מצווה אחרת, על אף דברי הגמ' שהקב"ה מניח תפילין -לא כתוב בתורה להניח תפילין בגלל שהקב"ה מניח תפילין, בשום מצווה לא נאמר לקיים אותה בגלל שהקב"ה מקיים אותה.
נראה לומר בטעם הדבר-כל מצווה אחרת כל עם ישראל מקיים אותה בשווה,לפחות את עיקר הדין, ולא שייך שהאחד יתגאה על השני.
אך במצוות הקדושה שמטבע הדברים משתנה מאדם לאדם-יש דרגות בהקפדה על קדושה, ויכול אחד להתגאות בפני חבירו ולומר לו שהוא קדוש יותר ממנו, באה התורה ואומרת-אל תתגאה היות שיש לך עוד למה לשאוף-עוד לא הגעת למשהו מקדושתו של הקב"ה.
אולי זה מתקשר עם דברי המשנה "היה זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים"- בענינינו הקב"ה כביכול נכנס לגדר זה של "ראש לאריות" בעניני קדושה.
