מערת המכפלה - לשון כפילות
"ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר" (בראשית כג,ט). '(בראשית כג, ט) "מערת המכפלה"; רב ושמואל, חד אמר: שני בתים, זה לפנים מזה. וחד אמר: בית ועלייה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה על גב זה, היינו מכפלה, אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה, מאי מכפלה? שכפולה בזוגות. (בראשית לה, כז) "ממרא קרית ארבע" א"ר יצחק: קרית הארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה' (עירובין נג,א). 'שני בתים - היו בה זה לפנים מזה. בית ועליה - הוי כפולה בשתי תקרות, אבל שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה. שכפולה בזוגות - שנקברו כולן איש ואשתו דהיינו זוג זוג, דכתיב (בראשית מט) "שמה קברו את אברהם ואת שרה" וגו'' (רש"י). '"שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה" מלמד שנכפלו בעיני כל אחד ואחד, שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל. אמר רבי אבהו: שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה' (ב"ר נח,ח). אולי אפשר לחבר בין המדרש והגמ', שבעניין הכפילות בקבורה רמזו על השורש של העניין של גילוי הכפילות שם, שנקרא מראש מכפלה בשל הכפילות. שלמ"ד בתים זה לפנים מזה הוא מרמז שהיה כפול בעיני כל אדם בשל שכרו, ולכן הדימוי לזה הוא אחד ליד השני, שזה מרמז שמקבל עוד אחד נוסף. גם הכפילות לדעתו מתפרשת על הזוגות שקבורים שם, שמרמז שכדי שאדם יהיה שלם עליו להיות נשוי שאז הוא בשלמות, שאז חל עליו שכר שלם: 'אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה בלא טובה. בלא שמחה, דכתיב (דברים יד, כו) "ושמחת אתה וביתך". בלא ברכה, דכתיב (יחזקאל מד, ל) "להניח ברכה אל ביתך". בלא טובה, דכתיב (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו". במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה. בלא תורה, דכתיב (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני". בלא חומה, דכתיב (ירמיהו לא, כא) "נקבה תסובב גבר". רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב (איוב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא"' (יבמות סב,ב). לכן כרמז על ששכרו רב זה מתגלה בעניין של זוג שבו מתגלה שכר גדול; ונראה שאף בקבורתו שכרו גדול יותר, כיון שבעוה"ז היה בו גילוי גדול יותר של תיקון וקדושה (שזהו שיש בו תורה) ושכר בשל היותו נשוי, אז גם בקבורתו מתגלה שכר גדול יותר. המ"ד השני שזה בית ועליה עליו, מרמז על דעת רבי אבהו, שהקב"ה כפף את קומתו של אדם הראשון וקברו, שזה נרמז בבית ועליה שזה לגובה, כרמז לכפיפת קומת אדם הראשון. אולי אפשר עוד שמערת המכפלה היתה הקניין הראשון שלנו בא"י, ויש מעלה בארץ לחיים ולמתים, כמו שמביא הראב"ע: '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" — ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע פס' יט). לכן רמזו זאת בצורת הבניין, שלמ"ד זה לפנים מזה, הכוונה לרוחב, שזה מרמז על א"י, ששם היה הקניין הראשון בנחלת א"י, ומשם ממשיך בדורות הבאים לקניין כל א"י. ולמ"ד בית ועליה רומז על מעלת א"י לחיים ולמתים, וזהו כעין רמז לחיים בארץ (בית) ולמתים שעלו לשמים (עליה). אולי אפשר עוד ששתי הדעות מרמזות על א"י, שחברון מרמזת לכל א"י, ששם קבורים האבות (ואדם הראשון, כרמז לאדם בעולם, שכל העולם נברא כדי שיתוקן ע"י האדם בשמירת תו"מ) שלהם ולזרעם הובטחה הארץ (ולכן זה עם נשיהם כרמז גם להמשך בצאצאיהם), כמו שהתגלה אצל כלב שהלך לשם להתפלל שלא ליפול בחטא המרגלים - להשאר קשור לא"י, וכן דוד מלך ישראל מלך בתחילה בחברון ומשם עבר לירושלים במלכותו על כל ישראל ובא"י. בא"י יש מעלת קדושה, שכאן עיקר התורה (ספרי עקב, מג) ותיקון העולם (והדר בחו"ל כעובד ע"ז [כתובות קי,ב]), וכמה שיש יותר חיבור לא"י כך גם מתגלה יותר קדושה ושכינה: 'וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי, ואז תתקן שכינה' וכו' (חסד לאברהם ג,ז). לזה רמזו שמ"ד אחד מביא בית ועליה, כרמז להבאת שכינה משמים לארץ, לחבר שמים וארץ בקדושה; ומ"ד שני זה בית ליד בית, כרמז להתרחבות הבתים - הרחבת ישוב א"י, שבזה מביאים לשלמות השכינה בעולם; ששניהם (שתי הדעות) משלימים זה את זה, שע"י הרחבת ישוב הארץ מביאים להשראת שכינה בעולם. וזה נרמז בזוג איש ואשתו כרמז לריבוי ישראל שכך יכולים להתנחל בכל הארץ, וכן רמז להבאת שכינה שנרמז באיש ואשתו: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). שזה מרמז על נחלה, שהאשה מכונה בית (שבת קיח,ב), ולכן מרמז על בית שמביא לשכינה, שזהו בית בא"י, שנחלת א"י מביא שכינה (ואם לא זכו ח"ו אש אוכלתם, שבאה גלות וחורבן, אבל כשמתנהגים כראוי כרצון ה' אז באה ברכה גדולה לעולם מכח השראת השכינה).