"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת" וגו' (בראשית יח,א-ה). (ראה ב'מעשי אבות א', 'אברהם אבינו עמוד החסד', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). כאן מתגלה החסד הגדול של אברהם, ומלמד על מעלתו בכך, שאברהם הוא עמוד החסד, כרמוז בפס' "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז,כ). מעלת החסד שבאבותינו מתגלה גם בנו (שהם שורשנו): ' ... אמר שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין, דכתיב (שמות כ, כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו' (יבמות עט,א). מעלת החסד שבמהותנו קשורה גם לתורה שחלה בנו, שהתורה מתגלה דווקא בנו כי מיועדת ומתאימה לנו, ולכן ברור שזה גם קשור למידותינו שמתגלות בנו שאין בגוים, שלכן קבע דוד שכיון שאין בגבעונים את גילוי המידות האלו סימן שאינם מתאימים לישראל. מידות אלו מגלות על מהותנו הפנימית, על המעלה האלוקית שיש בנו, ולכן התורה מתאימה להתגלות על ידנו, שיתגלה שם ה' דרכנו. לכן מובן שהחסד שנאמר על אברהם קשור לשמירת דרך ה' שאברהם הנחיל לצאצאיו: '"חסד לאברהם" - שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' וכו' (רש"י. מיכה שם). לכן גם נאמר קודם "תתן אמת ליעקב" כרמז לתורה שהיא הגילוי של שם ה' בעולם, שזהו אמת (שזהו שה' יצר את האדם בצלמו - עם דעת, שהיא מאוחדת עם האמת, וכשחטא פגם בזה, והתורה מיישרת את האדם לאמת האלוקית): 'דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' (שבת נה,א). 'חותמו של הקב"ה אמת - אמצעית לאותיות וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא: אלו בני אדם שקיימו התורה כולה: התיו סימן להם שקיימו התורה מראש עד סוף' (רש"י). שזה בא יחד עם החסד - "חסד לאברהם", ולכן סמוך אליו. לכן גם נאמר בפס' של הכנסת האורחים: "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך", שאמר זאת לה' שלא יעבור מעליו, או לגדול שבאורחים: 'כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר (בראשית יח, ג) "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך". חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש' (שבועות לה,ב). כרמז שגילוי שם ה' בא יחד עם גילוי חסד, ולכן נדרש לה' או לאורחים כעין לדמות ולקשר ביניהם (ובכ"א מעצם הכנסת האורחים באמצע גילוי ה' אליו בא לרמז על קשר ביניהם). בחסד יש שני סוגים, כמו שמסביר הרמב"ם: 'וכבר בארנו בפרוש אבות שחסד ענינו הפלגה באי זה דבר שמפליגים בו. ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר. וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים: האחד מהם - לגמול טוב מי שאין חוק עליך כלל, והשני - להיטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליך כלל. ומפני זה כל טובה שתגיע מאתו יתברך תקרא חסד - אמר "חסדי ה' אזכיר". ובעבור זה זה המציאות כולו - רצוני לומר המצאת האלוק יתברך אותו - הוא חסד - אמר "עולם חסד יבנה" - ענינו בנין העולם חסד הוא. ואמר יתברך בסיפור מדותיו "ורב חסד"' (מורה נבוכים ג,נג). שני סוגי חסד אלו מתגלים אצל אברהם (בסדום - חסד למי שלא ראוי, ובאורחים - חסד מעל ומעבר לרגיל), וכן בתורה (שמתחילה בחסד לאדם שחטא - חסד למי שלא מגיע, ומסתיים בחסד למשה - חסד מעל ומעבר):  'דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"; וסופה גמילות חסדים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא"' (סוטה יד,א). (כמו שמביא מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א, 'מעשי אבות' שם). החסד קשור לגילוי שם ה' בעולם, ולכן התורה שהיא גילוי שם ה' בעולם קשורה לחסד (כמו שאומר רבי שמלאי שהחסד והתורה מאוחדים, שלכן מתחיל ונגמר בחסד. וכן קודם בגמ' מובא על כמה דוגמאות של חסדים שבזה מקיימים "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וביניהם הדוגמאות של רבי שמלאי, כי התורה היא ההליכה אחר ה', וזה מתבטא בעומק בגילוי החסד. והתורה נקראת "תורת חסד" [משלי לא,כו]). לכן 'חסד' בגימטריה ע'ב, כעין שם ה' השלם, גילוי שם ה' הגדול (וזהו גם רמז לישראל שמולידים בעולם קדושה וגילוי ה', שזהו רמז בשמונה רמז לברית המילה ביום השמיני, שהוא מסמל את ישראל, כפול תשע כרמז להולדה הקשורה באדם [שאדם מוליד בתשעה חודשי לידה], שיוצא 72 - שהאדם מגלה-מוליד בעולם גילוי ה' גדול, שם בן ע'ב אותיות). נראה רמז שיש בבנ"י שהם 12 שבטים, גילוי של 3 מידות (רחמנים, בישנים וגמ"ח), שזהו 36, שזהו גילוי של ל'ו צדיקים בבנ"י, שמסמלים את פסגת בנ"י, שהם רואי פני שכינה ('אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר "אשרי כל חוכי לו", לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' [סנהדרין צז,ב]), שזה גילוי חיבור בנ"י והשכינה. וכיון שיש שני סוגי חסדים (והחסד הוא מעלה גדולה מאוד בגילוי ישראל), אז כעין מתגלה כפול בגילוי של פסגת בנ"י, וכך יוצא ע'ב, שאנו מגלים את שם ה' בעולם (ושם ה' בן ע'ב מתחלק לשתי מערכות של 36, שזה כעין  רמז לשני סוגי חסד, שמתגלה כל אחד ב-ל"ו) [הכפל הוא בגילוי פסגת ישראל, ולא בדיוק כנגד שלושת המידות, כיון שהחסד הוא רק אחד מהם. אמנם אפשר ששתי המידות הראשונות הם בסיס לחסד שהוא הפסגה של כולם יחד]. הדרשה של תחילת וסוף התורה בגילוי חסד (שבא לרמז שהתורה מוקפת חסד, שקשורה מתחילה ועד סוף בחסד) נאמרה ע"י רבי שמלאי, שנשמע כרמז ל'שמלה', כעין שמלה שמכסה, כך התורה בעומקה הנסתר זהו חסד (רק שמכוסה בעומק התורה ולכן לא רואים אותו בקלות), וזה קשור גם בנו, שלא רואים בנו בחיצוניות את חלק האלוק שיש בנו שהוא נסתר, מכוסה כעין בשמלה, אבל השמלה מרמזת על לובשה, שכך החסד מרמז ומגלה על היותו של חלק אלוק בנו. וכן כעין נשמע 'שמלאי' - 'שמלה היא', שהתורה בפרטיה הרבים מכסה על החסד שבעומקה, שהיא (כעין) שמלה. וכן שמלאי גימטריה 'שמלה ו', ש-ו' מרמז על חלק התושב"ע שקשור בנו (שיש ששה סדרי משנה, והמשנה זהו תמצית התושב"ע), ולכן מרמז שיש שמלה בתורה ובבנ"י (שהתושב"ע זהו תורה ובנ"י); וכך בחיבור תורה וישראל אנו מגלים את שם ה' בעולם, שיהיה גלוי ולא נסתר ומכוסה כשמלה (וגם גילויו הוא כעין שמלה, שאי אפשר לראות את ה' ח"ו אלא רק את פעולותיו, כעין שמלה חיצונית המלמדת על בעליה). הדוגמה הראשונה לחסד היא הבגד לאדם הראשון, והכתנת עור מרמזים על התורה,שדרש ר"מ בספרו כעין 'כתנות אור': '"ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" בתורתו של ר"מ מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרין מלמעלה' (ב"ר כ,יב); שהבגד היה דומה לפנס (-פיגם) כי הבגד קשור לאור. נראה שאור מרמז לתורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), שכך רמז לו שעכשיו מוטל עליו לתקן את שקלקל, שדבר זה יהיה ע"י תורה אור שתתקן את העולם, וזה יהיה דרכו, דרך צאצאיו, דרך בנ"י שקשורים ומגלים את התורה בעולם, והתורה קשור לחסד, ולכן התגלה בצורה של חסד - בכתנות עור שבגילוי אור - תורה (אולי גם צר מלמעלה ורחב למטה, כעין שהיסוד הוא חסד, ומתרחב ומתגלה בפרטי התורה הרבים). וסוף התורה בגילוי חסד של קבורת משה, שה' קברו, כעין שמחובר במיתתו למעלה, כעין רמז שהתורה לעולם תשאר בעולם (כרמז שלא נקבר ע"י אדם בעולם), ולעולם ישאר חיבור לקב"ה דרך תורת משה; וגם זה דרך גילוי חסד - קבורת משה. כרמז שכל התורה קשורה לתיקון העולם ולחסד.