דבר תורה לפרשת והפטרת וירא לע״נ הנרצחים והנופלים בדרום ,לרפואת הפצועים, שחרור הפצועים ושמירת עם ישראל 

גמילות חסדים 

----------------------------------------------------------------------------------

בימים קשים אלה של לחימה אנו מצווים לדבוק איש ברעהו לחזק ולאחד ,לראות את הטוב ,לא את הרע בשני ,רק כך ננצח , על מצווה חשובה זו אומרת המשנה ,״חשיבותה מודגשת בלשון המשנה[1] "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים".

‎הבעש"ט אמר: שנשמה יורדת לעולם למשך שבעים-שמונים שנה בשביל לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות.

‎וביאר הרבי שהמשמעות בכך היא, היינו, שבשביל עשיית טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניותכדאי להוריד נשמה מתחת כסא הכבוד לעולם הזההתחתון, שהסטרא אחרא והקליפות גוב] בו.

בימי מלחמה אלו אנו רואים הרבה מעשי חסד בין איש לרעהו ,בין חילונים ודתיים ,ימניים ושמאלנים וכן הלאה , בחדשות פורסם מקרה על זוג שהחליט להתחתן ובגלל הלחימה החתן גוייס , והחתונה נדחתה , אך החברים בצבא לא ויתרו ולא הסכימו שהחתן והכלה ידחו מצווה חשובה זו וארגנו לזוג חתונה בבסיס הצבאי בגבול עזה כדת וכדין , החתן בלבוש צבאי והכלה בלבוש חגיגי ללא סמלת כלה אך עם חיוך ענקי על הפנים !! לקרוא ולהפנים לא רק בימי מלחמה !!

פרשת וירא פותחת בגמילות חסדים בפסוק ״ וירא אליו ה' והוא יושב פתח האהל כחום היום ״ ,הכתוב מפסיק ולא ממשיך לכתוב מה אמרה׳ לאברם? ,רשי מפרש ,״"וירא אליו" - לבקר את החולה (ב"מ פו) אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו

‎"באלוני ממרא" - הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו (ב"ר)

‎"ישב" - (ב"ר) ישב כתיב בקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין שנא' (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל

‎"פתח האהל" - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו

‎"כחום היום" - (ב"מ פו) הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים

הקב״ה שכבודו מלא עולם קיים מצוות ביקור חולים ! אף הוא ראה בצער אברם שישב פתח אוהלו בחום היום וחיכה למרות ברית המילה בגיל זקנה לאורחים .. כשראה הקב״ה שלא באים אורחים הוא זימן לו את שלשת המלאכים ככתוב ״ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה

אברם היה בעיצומה של  פגישה עם הקב״ה בעצמו ,אברם הפסיק את דיבורו עם הקב״ה ככתוב,״ ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך ״ ,מפרש הילקוט שמעוני ,״אמר ר' יוחנן: גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, דקתני: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. רב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחים ברישא. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב: ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. אמר ר' אלעזר: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אין קטן אומר לגדול: המתן עד שאבוא אצלך; אבל בהקב"ה כתיב: אל נא תעבור מעל עבדך. אמר ר' יוחנן: ששה דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחים, וביקור חולים, והשכמת בית המדרש, ועיון תפילה, והמגדל בניו לתלמוד תורה., והדן את חבירו לכף זכות. ובהני שייכי נמי כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולן:

‎כל שמות האמורים באברהם קודש, חוץ מזה שהוא חול, ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אליעזר משום ר' אלעזר המודעי אמרו: אף זה קודש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה? כמאן? כאותו

הזוג ״, מצוות הכנסת אורחים היא לא רק בהזמנת אדם פלוני לביתך לארוח .. אלא היא כוללת הרבה רבדים של מעשים , עידוד אדם פלוני , השכנת שלום בין איש לרעהו , הכנסת חתן וכלה לחופה , מה שמביא המשכיות לעולם , אם נשים לב אברהם אבינו בורך בבן זכר בזכות הכנסת האורחים ! למרות שכביכול עזב את הקב״ה לכמה שעות ! על כך מספר המדרש ,״

‎רבי אליעזר, אביו של הבעל שם טוב, היה גר בכפר והיה ידוע בהכנסת האורחים שלו. ר' אליעזר הציב שומרים בקצה הכפר שיבשרו לכל אורח שמגיע לכפר כי כדאי לו ללכת אל ביתו של ר' אליעזר ולהתארח שם. חושש היה כי האורח יפנה וילך למקום זר שבו אין מכירים אותו.
כשהיה בא האורח אל ביתו, היה מקבל ממנו מיד נדבה הגונה, עוד לפני שביקש דבר. ר' אליעזר ידע כי רוב האורחים הם עניים הבאים לקבץ כסף, וכעת, לאחר שקיבל את הכסף מידיו, יכול היה האורח לאכול בשמחה, כיוון שידע כי כבר השיג את מבוקשו.
פעם אחת שיבחו מאוד בשמים את מידותיו הטובות של ר' אליעזר והחליטו להעמיד אותו בניסיון. אמרו: "מי ילך לנסות אותו?"
אמר השטן: "אני אלך!"
אמר אליהו הנביא לשטן: "לא טוב שתלך אתה – מוטב שאלך אני במקומך."
בעיצומו של יום השבת בא אליהו הנביא לפני ר' אליעזר, כשהוא מחופש לעני שזה עתה בא מן הדרך, עם מקלו ותרמילו. "גּוּט-שַבֶּעס," קרא העני – שבת שלום!
מן הראוי היה לגרש את העני מן המקום, על שחילל את השבת בכך שנסע והלך בדרכים. אלא שר' אליעזר סבלן היה, ולא רצה לבייש את האיש. מיד הציע לו לאכול "סעודה שלישית" מכובדת, ולאחר צאת השבת כיבד אותו בסעודת "מלווה מלכה".
וכשהגיע בוקרו של יום ראשון, נתן ר' אליעזר נדבה לעני, ולא הזכיר לו את חילול השבת, כדי שלא לביישו.
כשראה אליהו הנביא את מנהגו הטוב של ר' אליעזר, גילה לו את זהותו ואמר לו: "דע לך שאני אליהו הנביא. באתי לנסות אותך. כשכר על מעשיך הטובים תזכה לבן שיאיר את עיני עם ישראל."
כך זכה ר' אליעזר בבנו, הבעל שם טוב.

הדבר בא ללמדנו לתת גב לחברינו בכל המקרים לעיל , מי שעוזר ,נותן גב ותומך , גם עם קשה לו ,זוכה לתמיכת וישועת הקב״ה ! קל וחומר בימים קשים אלו ,מה שמחבר אותנו להפטרת השבת ולפ׳ס הפטרת פרשת חיי שרה ( הבאה ) ״והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו

‎ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך

‎ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך

‎והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה

האם זה נראה תקין שמלך חכם ככל שיהיה יתחכח עם בחורה ? גם לא יחסי אישות ? 

‎חז"ל ראו בפרשה מביכה זו עונש לדוד על חטאי העבר:

‎1. " "כל המבזה את הבגדים - סוף אינו נהנה מהם" " ( רבי יוסי ברבי חנינא, בבלי ברכות סב ב ; וכן רש"י ) - דוד קרע את כנף המעיל של שאול, ולכן בסוף ימיו "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו". 

‎2. " "כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו, נצטנן דמו מיראתו" " (רש"י ע"פ רב שמואל בר נחמני ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק מג) - דוד פקד את העם וגרם למגפה בעם, וכשראה את המלאך שבא להשחית את ירושלים, חלה מרוב פחד או ייסורי מצפון. 3. וייתכן שדוד תיקן כאן את החטא העיקרי של חייו - חטא בת-שבע: " "הקשה מכול הוא זה הקשור בחטאו עם בת-שבע. הדעת נותנת כי איש בעל נפש כה גדולה לא יכול היה לשכוח את כישלונו הרגעי והחד-פעמי. וכבר העיד הוא על עצמו בהתייחסו לחטא זה: "וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא, ה). ייסורי המצפון שהיו לו "לא תסור חרב מביתך עד עולם"(?) (שמואל ב, יב, י) הם שהחלישוהו ביותר. הקור הפיסי הנורא הוא תוצאה של מועקה פנימית קשה. תופעה זו, כי סערה נפשית גדולה עלולה להשפיע לרעה על הרגשתו הגופנית של האדם, מן המפורסמות היא. לפי זה באו הכתובים ללמדנו הן על חרטתו הגדולה של דוד כל ימיו, על כישלונו ועל העונש הנורא שהוטל עליו ועל ביתו והן כמוסר השכל לדורות מה גדולה השפעתו של חטא שאדם נכשל בו - ובמיוחד אם איש המעלה הוא - ועד כמה קיימים פירותיו לשנים הרבה. אם פירוש זה נכון הוא, כי אז ייתכן כי ההדגשה המצויה בפסוק ד, "והמלך לא ידעה",יש בה גם ללמדנו על יסוד התשובה בהתנהגותו של דוד, שהתרחק מאותו הדבר שהכשילו

 אם נגמול חסדים עם רעהו בכל מה שנדרש , לא אחד בפה ואחד בלב , לדוגמא חסד עם הנפטר שסיים  את חייו אבל לא עם   מי שרוצה להתחיל את חייו  ולבנות אותם ,נבורך מפי הקב״ה בכל הברכות והטובות ! וזה ודאי !! בהצלחה !