'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. א"ר אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). 'א"ר חייה בר בא: בני אהרן באחד בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. א"ר בא בר בינה: למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה? ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל' וכו' (יר' יומא א,א). ' ... אמר בירושלמי ריש יומא מה יוהכ״פ מכפר, אף מיתת צדיקים מכפרת, ולמה סמך מיתת מרים לפרה אדומה כו׳, מה פרה אדומה מכפרת כו׳, למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות כו׳, מה שבירת כו׳ קשה לפני המקום בה אף מ״צ. הביאור, דיוהכ״פ מכפר מצד שהוא עת רצון, והוא ענין סגולי למקום ב״ה אשר בו יכפר עון עמו בנ״י, כן במיתת צדיקים הוא עת רצון, ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נקי וצדיק ומכפר, והוא מצד הסגולה, אך בתנאי שיהיה כמו ביוהכ״פ, דאימת יוהכ״פ מכפר, דוקא כשקראוהו מקרא קודש, הא במבעט ביום הכפורים, שמבזהו ואינו מחשיבו בלבו, רק כמו כל הימים אינו מכפר, כן בצדיק אם מחשיבו ומרוממו אז מיתתו מכפרת, אבל במבעט בלבו את הצדיק, אז אינו מכפר עליו. [ואולי זה כונת ראוי לקוברו בחיים, היינו בחייו של חכם, שמיתתו לא כפרה עליו מאומה]. ואח״כ אמר דוגמת פרה אדומה, שהיא גורמת טהרה, כן ע״י מיתת צדיק נתעורר האדם לעשות תשובה ולטהר מחטאיו, שמתבונן אם בארזים נפלה שלהבת וכו׳ וכיו״ב, או על דרך הני בריוני דר״ז, דאמרו עד השתא הוי לן גברא דבעי רחמי עלן כו׳, וזהו ענין טהרה כפרה אדומה. וכשבירת הלוחות, הפירוש, שיש צדק המוחלטי וצדק המצטרף, כמו בדורותיו היה צדיק, הא בדורו של כו׳ לא היה צדיק זה צדק המצטרף, וכמו יש רע המוחלטי ורע המצטרף וכמו כי באת להזכיר עוני, שעד עכשיו הייתי צדיק ועכשיו נגדיך אני רשע, וזה שאמרו הלל מחייב העניים, ואם יש צדיק אשר הוא מורה ומדריך הדור ובני דורו אינם נושאים לו פנים ואינם שמים לב לדבריו והיה להם ללמוד ולא למדו אז השי״ת הרוצה בהצדקם לוקח הצדיק ואז נגד שאר האומות המה צדיקים שכשהיה הצדיק בחיים היו נגדו רשעים, [וזה כונת הספרי תריבהו על מי מריבה נסתקפת לבוא לו בעלילה כו׳ שלכן מת אהרן שהיה מדרגתו גדולה לדור החדש, וזה פירוש העלילה. ודו״ק], וזה ממש כשבירת הלוחות, ששיבר אותם, כדי שידונו כפנויה ולא כאשת איש, שאם ידון אותם בעשיית העגל בעת קבלת הלוחות בידם, מה גדולה עונם, לכן שבר אותם, וזה דומה ממש לשבירת הלוחות. והבן. ויה״ר שיקוים בנו ומחה דמעה מעל כל פנים' (משך חכמה; ויקרא טז,א). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('בחיל וברוח' - 'מיתת צדיקים מכפרת') מביא את המשך חכמה ומוסיף שהאדם שנמצא בבית אבל שומע על מעשים טובים שעשה האדם בחייו, וזה משפיע עליו להבין מה ערכם האמיתי של החיים ונותן ליבו רצון להיות טוב יותר; זה בכל אדם שנפטר, ובצדיק זה עוד יותר חזק (ובנוסף יש השפעה כדברי המשך חכמה שכשרואה שנפטר צדיק נותן על ליבו שאם הוא כך אז מה יאמרו האנשים הפשוטים, וזה מחזירו בתשובה. או שכשאנשים פשוטים שומעים שנפטר צדיק זה מערער אותם, וכך יכול להביאם לחזור בתשובה). אולי כיון שיש שלוש דוגמאות שבהן רואים בתורה הקשר של מיתת צדיקים שמכפרת (הלימוד בהמשך היר' [שלא הבאנו, והמשך חכמה התייחס גם אליו] שמקשר בין מיתת צדיקים לשבירת הלוחות לומר שקשה לפני הקב"ה מיתתן של צדיקים... לא נאמר בו שמכפר, אע"פ שאפשר ללמוד זאת מזה, בכ"ז עיקר הלימוד זה שקשה לפני הקב"ה..., ולא שמכפר) לכן הספדן בר קיפוק אמר שלוש דוגמאות: 'אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר. לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק. בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים' (מו"ק כה,ב). השלהבת רמז למיתת בני אהרן, שנשרפו. לויתן רמז למיתת אהרן שהכהנים מלמדים תורה, והתורה נמשלה למים, ולכן הם כעין הדגים; ואהרן היה הראשון שמשה לימד, בסדר הלימוד לבנ"י ('ת"ר: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן, ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן' וכו' [עירובין נד,ב]). נחל שוטף רמז למרים שבזכותה היה לישראל במדבר את הבאר (תענית ט,א). אולי הלימוד מבגדי כהונה שורשו כנגד דברי הרב דרוקמן שהאדם שומע על מעשי הנפטר שעבד את ה', ולומד מה הערך האמיתי בחיים, שמזכיר לו את עבודת ה', שזה כעין בגדי כהונה שמזכירים לכוון כל הזמן לעבודת ה': 'משורשי המצוה. היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחרי מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליה. שכשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד. וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף, שיהיה לזיכרון מחשבת הכשר. ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל עניינו היה צריך גם זה. ומן הטעם הזה נאמר (פסחים סה ב) שנתחייבו להיות אורך הכתונת על כל גופו עד למעלה מן העקב מעט, ואורך (יומא עב ב) בית יד שלה עד פס ידו, והמצנפת (רמב''ם מהל' כל מקדש פ''ח הי''ט) ארכה שש עשרה אמה ומקיפה בראשו כדי שיראה אותה בכל עת שישא עיניו' וכו' (החינוך, מצוה צט). וזהו כעין מידת אהרן שהיה מקרב אנשים לתורה ע"י שראו את מעשיו הטובים ורצו להדמות לו: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). 'מתלמידיו של אהרן - אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע, או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו. והיה האיש ההוא מבייש נפשו ואומר "אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי, ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו". והיה חוזר למוטב, שב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו. ואמר השם יתברך כשתארו בזאת המידה הנכבדת "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב, ו)' (פירוש המשניות לרמב"ם). ההסבר (בדברי הספדן) שהאדם אומר שאם כך נעשה לצדיקים אז מה יש לפשוטים להגיד, זה רמוז במיתת בני אהרן שמתו כעונש, שזה מטיל אימה על האדם: "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וגו' (ויקרא י,ג). '"ועל פני כל העם אכבד" - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים, מתיירא ומתעלה ומתקלס' וכו' (רש"י), כך שרומז על הטלת אימה בעקבות מיתת הצדיקים. דבר זה קשור ביוה"כ שהוא יום תשובה מחמת אימת הדין. ההסבר שבעקבות מיתת הצדיק האדם מתערער רמוז במיתת מרים, שכאשר מתה פסקה הבאר, שזה סכנת חיים בלא מים, כך שמערער את האדם מה יהיה עכשיו איתו, ובא לכפר על עצמו ושב בתשובה, כעין שכני ר"ז שערערו לאחר מותו מי עכשיו יגן עליהם וחזרו בתשובה. זה קשור לפרה אדומה שהיא כעין לוקחת על עצמה לכפר: 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך; אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). שזהו שהצדיק מגן ומכפר, ולכן במיתתו מגיע ערעור תשובה לאנשים (וכן במיתתו האדם לוקח על עצמו לכפר על עצמו).