'"ויעלו בנגב ויבא עד חברון". "ויבאו" מבעי ליה! אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים; יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" - י'ה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו' ' (סוטה לד,ב). 'יהושע - לא הוצרך לילך שכבר ביקש עליו משה רחמים. והיינו דכתיב ועבדי כלב וגו' - והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה, והיא חברון, כדכתיב (יהושע יד) "ויתן את חברון לכלב", ש"מ כלב הוא דאזיל לחברון' (רש"י). אמנם כלב הוא שהלך לבקש מהאבות, אולם גם הברכה ליהושע קשורה לאבות, שהאות ה'י שהתווספה לו מקורה מאבותינו - משרה אמנו: 'אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"' (ב"ר מז,א). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הסביר ('בחיל וברוח', 'זקיפות קומה בכיבוש הארץ') שהמפגש עם האבות מביא לזקיפות קומה ואומץ לכיבוש הארץ, 'האבות הם המקור לנשיאת הראש, לזקיפות הקומה, ולהליכתנו קוממיות בארצנו'. שבחיבור לאבות אנו מתחברים לעצמיות שלנו, להיותנו מרכבה לשכינה, היותנו לשם ה', לגלות את שם ה' בעולם, שזהו גם מהות חיבורנו לארץ, לגלות את שם ה' בעולם. נראה בנוסף שהארץ הובטחה לאבות, ודרכם אלינו, ולכן בחיבור לאבות מתחזק הקשר לארץ, ובפרט שאבותינו רצו מאוד את הארץ. דרך הארץ שהיא יסוד העולם ברוחני, שהיא תשתית העולם (יומא נד,ב) אנו משפיעים קדושה לכל העולם, שזו היתה מטרת האבות ומטרתנו, לתקן ולקדש את העולם. נראה שזה מרומז במדרש שממשיך: 'אמר רבי מנא: לשעבר, היתה שרי לעצמה, עכשיו, תהא היא שרה לכל באי העולם'. שעכשיו יש השפעה לתיקון כל העולם, וזה קשור בשינוי האות, וממילא גם קשור בנתינת האות יוד ליהושע בעקבות כך, שקשור לתיקון העולם בקדושה. לכן מובן שנאמר שמשה ברכו 'י'ה יושיעך מעצת מרגלים', שהשם י'ה ובהקשר של יהושע זה מזכיר את מלחמת עמלק, שם יהושע יצא להילחם בעמלק (ומשה שלחו להילחם בעמלק, מעין שיש להילחם בשבעת העממין וכיבוש הארץ, שהם מלחמות מצוה), ושם נאמר השם י'ה (ובהקשר למלחמה): "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז), ומה שנאמר שה' ילחם בעמלק קשור בהחרבתו את ירושלים, כסא ה' - מקום גילוי שם ה' בעולם: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה" (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). כך שבשם זה קשר משה בברכתו ליהושע על הסיבה לברכתו, כדי שלא יגרר אחר המרגלים, בשל העניין של מלחמה וכיבוש הארץ, שיעודה זה לגלות ולהפיץ שם ה' בעולם, כמטרתם של האבות ובנ"י, שלכן הארץ נתנה לאבות. אולי זה גם נרמז קצת שהאות י' עברה ובמקומה נעשה פעמיים האות ה', בשם שרה ואברהם: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם' (ב"ר שם), שזה מרמז על חיבור שלם בין איש ואשתו (שעכשיו קיבלו שניהם  אותיות ה' שבאו מה-י' המאוחדת, כך שכעין מתקשרים בכך), ושם ה' (כמו שהאות י' והאות ה' יוצרים את שם ה'), שזה מגלה על השראת שכינה: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה' (רש"י). שכך בגילוי של חיבור אברהם ושרה ובהקשר לאותיות יו'ד וה'י (שבשינוי שמם, והם כמו האותיות של שם ה' באיש ואשה) מתגלה השראת שכינה. שכך גם בברכת משה ליהושע ברכו שיפעל להשראת שכינה בעולם, שזה קשור לישובנו בא"י. אולי גם רמז בשם י'ה ליהושע שלא יפחד מחוזק יושבי הארץ, גם לא יפעל יחד עם המרגלים בטענותיהם (שטענו שאנשי הארץ חזקים), שזה ע"י שם י'ה שה' נשבע שילחם בעמלק, ומלחמה בעמלק קשורה לכך שגרמו שהאומות לא יפחדו מאתנו: 'אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא שם סימן ט), שלכן בשם זה יש שורש גילוי ההיפך מעמלק וממילא גם התחזקות מול האומות (ובפרט במלחמה, כעין מלחמה לה' בעמלק). עוד נראה שנאמר על עמלק: '"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה' (רש"י; דברים כה,יח), שבמקרה מצאו בדרך ונלחם בנו, אולם זה מלמד גם על התפיסה העמלקית שרואה הכל בעולם כמקרה, שלכן לא הביטו למה שנעשה בניסי מצרים, אלא כיון שנתקלו במקרה אז נלחמו. שזה ההיפך מעניין א"י שבה הגשמי קדוש, שכל המציאות מחוברת לה' ובאה לגלות שה' מנהל ומשגיח בעולם (כמו הגשמים בא"י שתלויים במעשינו). לכן בגילוי שם שנגד עמלק נתן כח ליהושע נגד עצת המרגלים שלא יכלו לקבל את מעלת הארץ שהגשמי בה קדוש ומביא לחיבור לה'. ולכן זה קשור לאברהם ושרה שהיו מכניסי אורחים (כמו שרואים בהכנסת המלאכים) ומתוך כך כשהיו מגישים אוכל היו מעלים את שם ה' בפי הגוים, שהיו מברכים לה' (סוטה י,א-ב). כך שזה גילוי של קדושה דרך הגשמי, כעין מעלת א"י. לכן גם את השם י'ה הביא משרה ששונה שמה יחד עם אברהם (כדי שישתנה מזלם ויוולד יצחק) ונאמר לו למול (לקראת הולדת יצחק), ואז אברהם מל ומיד נאמר על הכנסת המלאכים בעקבות מילתו (שאברהם חיפש להכניס אורחים על אף כאב מילתו אז ה' שלח את המלאכים) ואז נאמר להם שיוולד יצחק (בראשית טז-יז), כך שיש חיבור בהכל יחד, וממילא גם מרמז על קשר בין גילוי האות י' משרי להכנסת האורחים, שזה הכל קשור לגילוי שם ה' בעולם (דרך הגשמי), שזהו יעודנו כעם הנבחר כדי לתקן עולם (שזהו ההמשכיות בהולדת יצחק), שזה קשור לא"י בה יש שכינה גם בגשמי, ומכאן מתקנים את כל העולם הגשמי (ובהמשכו את כל העולמות). נראה שמה שמשה ברך את יהושע זה לא רק בכח אברהם (ושרה), אלא גם בכח שאר האבות, כמו שכלב הלך לחברון שם קבורים האבות (שלשלושתם הובטחה הארץ). שהאות י' באה משרה שהוחלף לשני ה' שיש בשרה ואברהם, כך שמראה שהם האיחוד האמיתי, להוציא את הגר (וישמעאל בנה), וכן בשינוי שמם שונה מזלם ונולד יצחק, כך שזה רומז ליצחק שהוא ממשיכם (וכמובן גם לאברהם שניתן האות ה' בשמו, וכן מדובר שיצחק הוא ממשיכו כך שיש גילוי לאברהם כ-אב). ובשם י'ה שזה נגד עמלק מוכח שבעשו יש גילוי שאינו המשך האבות, אלא של צד הטומאה, שזה התגלה בשיאו בעמלק (ולעתיד לא רק ימחה שם עמלק, אלא גם יעלו וישפטו את הר עשו, ואז "והיתה לה' המלוכה" [עובדיה א,כא]), וממילא רומז שיעקב הוא המשך האבות, שכך יוצא שיש רמז בברכתו של משה כנגד כל האבות; שבכך התחבר להבטחת א"י לאבות (ולנו כהמשכם), ולמהותנו בתיקון העולם שקשור בא"י (שלכן נתנה הארץ לאבותינו ולנו).