"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם"

(דברים לב ,מד)

דברי משה רבינו בפרשת האזינו מכונים "שירה", ולכאורה, אם נעבור על "שירה" זו, נמצא שרובה תוכחה ועונשים חמורים (שם כא-כד): "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ.. וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר..". אם כן, מהי "שירה" זו?

והנה, מצינו בגמרא (מכות כד, א-ב): "וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה (ברחוק).. והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק, אמרו לו מפני מה אתה משחק? אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הללו.. מקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי א-להינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.  שוב פעם אחת היו עולין לירושלים.. ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להן.. באוריה כתיב (מיכה ג): 'לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ', בזכריה כתיב (זכריה ח): 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִים'. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו".

אנו רואים לכאורה אצל רבי עקיבא, שמחה שלא במקומה. וצריך להבין, מה לשמחה זו במקומות של צער?

אלא, שיטתו של רבי עקיבא היא, למצוא את החיוב שבכל צער ואסון, ולא להביט רק על הרגע העכשווי שהוא לא טוב, אלא גם על העתיד. אם עוברי רצונו מקבלים שכר, שיושבים בשלווה, קל וחומר שבעתיד גם עושי רצונו יקבלו שכר כזה, ויותר מזה. אם כרגע שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים, אף על פי כן הרי הובטח לנו שלעתיד לבוא דווקא מתוך החורבן - "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִים".

זה העניין גם בשירת האזינו, אומנם בשירת האזינו נכתבו דברים איומים לגבי עם ישראל, אבל לא צריך להסתכל תמיד על הרגע העכשווי שקורה אסון, אלא גם על העתיד. שהרי בפועל עם ישראל לא ימחה מעל האדמה לעולם. אצל עם ישראל, אפילו שיגיעו חס וחלילה למצב השמדה, תמיד תישאר ה"פאה", על מנת שעם ישראל יוכל להמשיך אחר כך.

שירת האזינו אומרת לנו שלמרות כל הצרות שיעברו על עם ישראל, בסופו של דבר יתקיים בהם (דברים לב, מג): "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

ומסביר רשי:

"הַרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ" - לְאוֹתוֹ הַזְּמַן יְשַׁבְּחוּ הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: רְאוּ מַה שִּׁבְחָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ, שֶׁדָּבְקוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא עֲזָבוּהוּ! יוֹדְעִים הָיוּ בְּטוּבוֹ וּבְשִׁבְחוֹ.

"וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" - וִיפַיֵּס אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְשֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאוֹיֵב.

הרב חיים דויטש זצ"ל, מהספר: "מדרש אור חדש"