פרשת כי תצא -אישה יפת תואר הנלקחת בשבי – כיצד?

מאת : אהובה קליין.

https://ahuvaklein.blogspot.com/

* בקישור הנ"ל- ניתן לראות ציורים בנושא פרשת השבוע וההפטרה.

פרשה זו מתחילה בפסוקים: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל -אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ," [דברים כ"א, י'- י"ג]

השאלות הן:

א] מהו סוג המלחמה?

ב] באיזו אישה מדובר שניתן לקחתה לשבי?

תשובות.

סוג המלחמה בפרשה:

לפי דברי רש"י : מדובר במלחמת רשות - כלומר כאשר עם ישראל  יעלה בדעתו לצאת למלחמה על אויביו - רש"י מסתמך על המשך הפסוק – המזכיר את עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה - כיבוש ארץ ישראל.

ה"נתיבות שלום": מסביר : בנוסף לדעה שמדובר במלחמת רשות -ניתן להתבונן על סוג של מלחמה רוחנית : כי במלחמת היצר יש מלחמת איסור, על עניינים אסורים, ויש מלחמת רשות – בעניינים שהתורה התירה, אבל יחד עם זאת היא מצווה על היהודי להיות קדוש כפי שכתוב: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא י"ט, ב']

הרמב"ן אומר: שאפילו בעניינים  המותרים - יקפיד היהודי לא להיות נבל ברשות התורה כי גם בהיתר מהתורה , יכול להיווצר מצב שהיהודי נבל ברשות התורה וזו הכוונה בעניין מלחמת רשות [רוחנית] ו"במסילת ישרים"[כ"ו] מבאר פנחס בן יאיר: שטהרה מביאה לקדושה כי מטרת הטהרה: הרחקה ופרישות דוגמת אדם ששקוע בתאוות אכילה ואכילת התאווה - מכניסה בו טומאה ומנגד הטהרה היא על ידי שמקדש עצמו ופורש מן האכילה, או שאוכל רק מה שמוכרח. אומנם מדרגת הקדושה היא למעלה מזה שמקדש  את עצם אכילתו כקורבן...

אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר.

רש" סבור: נאמר: וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  לא דיברה תורה, אלא כנגד יצר הרע - המסית את האדם המעורר בו חשק מסנוור ומתעה, שאם אין הקב"ה מתירו לשאת "אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר" יישא אותה באיסור- אבל אם אדם נכנע ליצרו ונושא אותה לאישה - בסופו של דבר היא תהיה שנואה עליו כפי שנאמר בהמשך: "כִּי- תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" [דברים כ"א, ט"ו] וסופו להוליד ממנה – בן סורר ומורה, כפי שנאמר: "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ"  [ להלן, כ"א, י"ח] לכן נסמכו פרשיות אלו לאלו.

"אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי לך אותה  אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"- כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה" [דברים רבה פ"ו, ג']

בנוגע לגילוח הראש והחלפת הבגדים היפים לבגדי אבלות, במטרה לכערה.

כשיושבת בביתו של האיש - בכל פעם שנכנס או יוצא - נתקל בה ורואה אותה בבכייתה ובניוולה כך שתתגנה עליו בסופו של דבר.

"וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ"- זה מהסיבה שהיא לעומת בת ישראל השמחה- תהיה עצובה. בת ישראל מתקשטת ואילו היא מתנוולת.

דעת מקרא מסביר: כאשר האיש מביא את  אשת יפת התואר, התורה פרטה כאן שיש  צורך בחמישה דברים של אבלות שתעשה:

א] וגלחה את ראשה - שכך משפט האבלים. כמו שנקט איוב על מות בניו: "וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" [איוב, א', כ'] 

ב] "וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"-  קציצתם כדרך האבלות - כמו גילוח הראש.

ג]" וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ"- לפי שהייתה לבושה בבגדים יפים וצבעוניים עם רקמה כשיצאה מביתה ונשבתה.. כעת תתלבש  כדרכי האבלים – דוגמת האבלים שמזכיר יחזקאל הנביא: כשנשיאי הים התאבלו על צור:

"וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם, כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם, וְהֵסִירוּ אֶת-מְעִילֵיהֶם, וְאֶת-בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ; חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל-הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ" [יחזקאל כ"ו, ט"ז]

ד] תשב בביתו כדרך האבלות.

ה] תבכה - לפי שלא תשוב לראות את קרובי משפחתה שמא מתו במלחמה ולא  תמצא מרגוע לנפשה.

הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר [בספרו "על פרשת השבוע" ]:

למעשה מדובר כאן ביהודי שפגש באקראי אישה יפת תואר - במהלך המלחמה , לקח אותה בשבי  , גייר אותה ואין בכך עבירה , היות והתורה מתירה לאיש לשאת אותה  לאישה - אך על פי השתלשלות העניינים. מתברר שנישואין מסוג זה אינם רצויים:" לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" [כדברי רש"י]  כל זה כדי לעזור לחייל בזמן המלחמה לעמוד מול יצר הרע ולהתגבר עליו שאם לא יישא אותה בהיתר- עלול להגיע למצב שייקח אותה באיסור.

הדבר הבטוח בהמשך שדווקא אישה יפה זו שהחייל כה חשק בה בזמן הקרב - ככל שהזמן מתקדם היא נהפכת לאישה שנואה לצרתה  שהיא אהובה והבעל הזה מגלה שהוא נכשל בלאו: "לא תשנא את אחיך בלבבך" [ויקרא י"ט, י"ז]

בכך לא תמו הקשיים , בסופו של דבר, התוצאה תהיה כדברי רש"י:  שיוליד ממנה "בן סורר ומורה" הגורם לבייש את הוריו בהתנהגותו.

לבסוף נאלצים אלה להוציאו להורג בפרהסיה - לתלות אותו על עץ ולראות במו עיניהם את "קללת אלוהים תלוי"

כפי שהתורה מתארת:

"וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.  וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא.  וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ". [דברים כ"א, י"ט- כ"ב]

אכן התוצאה הסופית אחרי שרשרת של אירועים - בלתי נשלטת –הנובעת ממעשה שלילי אחד של אדם שאינו גובר על יצר הרע-היא כאב גדול ואסון.

הנה דוגמא לכך בתנ"ך: דוד חמד בזמן המלחמה את מעכה - בת תלמי מלך גשור- ונשא אותה לאישה כ"אשת יפת  תואר" התוצאה: נולד להם בן ושמו: אבשלום כמו שכתוב:

"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן...... וְהַשְּׁלִישִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" [שמואל ב', פרק ג', ג']

אבשלום נלחם נגד דוד:

על כך דברי חז"ל: "שביקש להרוג אותו [את דוד] ולשכב עם נשיו [של דוד] לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן - גרא, ושבע בן -בכרי, ואחיתופל. ואיש בושת והשליט את ציבא על כל בית שאול"  [תנחומא, תחילת כי- תצא]

הסיבה: "כל מאן דנסיב [מי שנושא] יפת –תואר נפיק מינהו [יוצא ממנו] בן סורר ומורה [שם, סנהדרין ק"ז, ע"א]

תופעה זו צפויה מראש - כי אישה זו השבויה , שהיהדות נכפתה עליה בעקבות כך שנשא אותה החייל היהודי - היא נמשכת לדת אבותיה ומתגעגעת אל דת אבותיה עמה ומולדתה.

"כלום אין זה אפשרי, שהנטע היוצא ממנה ידמה לשורש הפורה ראש ולענה"? [דברי רד"ק לשמואל ב', ג', ג']

מדרש חז"ל   מביא את הדברים הבאים:

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְווָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה ;וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה": [מסכת אבות פרק ד', ב']

מהיכן אנו לומדים שעברה גוררת  עברה? לומדים זאת והפסוק:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה...." ובהמשך כתוב:

וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". 

אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ..."[תגדל את ציפורניה ]כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה, ואם לא עשית כך, מה כתוב אחריו? יוולד לך בן סורר ומורה ובסופו יהיה לו משפט מוות , זה נובע מתוך שההורים מרחמים על הבן הסורר ובסוף יצא לתרבות רעה , יעבור עבירות ויתחייב מיתה בבית דין - זו הכוונה שעבירה גוררת עבירה ,לעומת זאת, קורה מצב הפוך שמצווה גוררת מצווה וזה מתרחש במצוות שילוח הקן. מתוך כך: "כי תבנה בית חדש" – ויקיים מצוות מעקה.....ועוד דברים נפלאים בהמשך...

לסיכום, לאור האמור לעיל: מדובר במלחמת רשות וזה במובן הגשמי. ויש  הסוברים שמדובר גם במלחמה רוחנית - עבודה על המידות של האדם והתגברות על היצר הרע  ולגבי אשת יפת התואר שנתקל בה חייל יהודי- במלחמה -  חשוב  שילך בדרך הקדושה  והיראה כדברי דויד המלך: "מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָייִם .יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, ט]