"אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (דברים יב,ב). ' ... דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י) "וירע בעיני ה' את אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר (ישעיהו נז, ה) "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים", אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא "תחת כל עץ רענן", וכתיב התם (דברים יב, ב) "על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן"' (נידה יג,א). 'סיפא דההוא קרא דישעיה "שוחטי הילדים בנחלים", ודרשינן אל תקרא שוחטי אלא סוחטי, רמז לתוצאת זרע. ושייכות דמיון הענינים זל"ז יתבאר ע"פ מ"ד בסוגיא כאן בסמוך המקשה עצמו לדעת נקרא עבריין, משום דכך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים והולך ועובד, מבואר מזה דהתאוות המגונות מביאות לידי עבודת כוכבים; וכן מצינו במדין בבעל פעור כנודע. וא"כ זה המוציא ז"ל הוא מגרי יצה"ר אנפשיה ועי"ז יוכל להיות נפתה לעבוד עבודת כוכבים. ולסימן דבר זה מסמיך זה על שווי הלשונות בזה ובזה, כנודע בחז"ל שרגילים לעשות ציונים וסימנים לזכרון ענינים שונים' (תורה תמימה). אולי אפשר שלמדו בדימוי גם שבע"ז היו שורפים את ילדיהם באש – עבודת המולך: "כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם" (דברים יב,לא), ולכן כאן שמדבר על ביטול הע"ז זה כולל גם ע"ז של המולך, וממילא ראו בזה חיבור לרמז על ז"ל, שנאמר בפס' "הנחמים באלים" וגו', שהפשט (ע"פ המצודות) מדבר על ע"ז: '"הנחמים" - המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו"ם. "תחת כל עץ רענן" - ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו"ם, ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה, כמ"ש "ובחטא יחמתני אמי" (תהלים נא). "שוחטי הילדים" - לפני העבודת כוכבים. "בנחלים" - כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה' (מצודות). שכך ראו בדברי ישעיהו שדיבר על חטא ע"ז ורמז לערוה, ורצח הילדים לע"ז, כעין רמז שגם מי שמוציא ז"ל שבזה כעין רוצח את מה שיכלו להיות ילדיו וזה קשור בערוה (ונרמז ב'שוחטי – סוחטי'), זה גם כרומז שזה כעין ע"ז שהיו הורגים את ילדיהם; ולכן למד כעין ג"ש לנאמר כאן באיבוד הע"ז. בפשטות ודאי כמו שמסביר הת"ת; אולי אפשר להוסיף שבחטא הוצאת ז"ל ממעט בבנ"י, ולכן זהו כעין ע"ז שזה ההיפך מהשראת השכינה וגילוי ה', שנאמר על ביטול פו"ר: ' ... מי שאין עוסק בפריה ורביה ... רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר (בראשית ט, ו) "כי בצלם אלקים עשה את האדם", וכתיב בתריה "ואתם פרו" וגו' ... אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (בראשית יז, ז) "להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה? על העצים ועל האבנים' (יבמות סג,ב-סד,א). לכן כיון שמיעוט בבנ"י זה מיעוט השראת שכינה וגילוי ה', לכן כשחוטא בהוצאת ז"ל שכעין ממעט בידיו את בנ"י, שבזה כעין שופך דמים (כמו שאומרים ר"י ור"א), אז זה נחשב כעין שחוטא בע"ז – היפך מגילוי שם ה' בעולם. מיעוט בבנ"י שגורם לכעין מיעוט הדמות ואי שכינה זה לא סתם דרשה, אלא זהו בירור אמיתי, שאנו בנ"י מייצגים את ה' בעולם, ולכן במיעוט שלנו נגרם מיעוט בהופעת שם ה' בעולם. לכן גם יותר מזה, בחטא ז"ל כעין גורם למיעוט גילוי שם ה' בעולם, ובזה כעין משאיר שהטבע הוא דבר עצמי, ולכן זהו כעין ע"ז ששורש ע"ז זה שימת הדגש על כוחות הטבע כאילו הם שולטים בעולם. לכן בפס' נאמר "על ההרים הרמים ועל הגבעות", שביטאו בזה את חוזק כח הטבע, וכך גם "בעץ רענן" שהוא בשיא כוחו. שכך גם המוציא ז"ל זהו שיש לו כוחות חיים חזקים, ומשתעבד להם כעין שהם הכוח החזק בעולם, ויש להם חשיבות ששולטת עליו (ולכן לא יכול להתגבר על יצריו), ולכן זהו כעין ע"ז במהותו.