"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּוחִי וְעוֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"

(דברים ח, יז-יח)

בפרשתנו מופיעים שני פסוקים (שאנו נוטים לזכור רק את הראשון שבהם):

"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּוחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".

"וְזָכַרְתָּ אֶת ד' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

עם ישראל בהליכתו במדבר היה תלוי בהשגחה העליונה מבחינת הנהגה ניסית שהיתה לו במדבר (ענני הכבוד, באר המים המן), ואכן במצבים שכאלה אין חשש לגאות הלב ולשכחת הבורא יתברך. רק בכניסתם של ישראל לארצם, במעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית שבה חייב האדם לעמול לפרנסתו ולקיים (תהלים קכח, ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹואכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", ישנה סכנה שיתלה האדם את הצלחתו בהשתדלותו האישית ובכוחו הרב ולא לחסדי השם.

אולם עלינו להבחין בין שני דברים שהאדם יכול לומר בעבדו את האדמה ובראותו את מעשה ידיו:

האדם יכול להתבונן בהצלחת מעשה ידיו ולשכוח את ה' ולאמור שבאמת רק בזכות עבודתו הרבה, ההשקעה, הטיפול וההשתדלות שבה עבד את אדמתו - ההצלחה הגיעה, ולה' יתברך אין חלק בכך. ועל זה הזהירה התורה באמרה: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".

אולם ישנו פן אחר, שהאדם בראותו את הצלחתו לאחר השקעתו ועבודתו הקשה, יכול לומר שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה, אך יחד עם זאת האדם גם זוכר שמי שנתן לו את הכוח לפעול ולהצליח זהו הקב"ה כפי שנאמר בהמשך הפסוק: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

מסופר על הרב צבי יהודה זצ"ל, אשר היה יוצא ביום העצמאות לצפות במצעד צה"ל שהתנהל בזמנו בחוצות העיר ירושלים. באחת הפעמים נשאל האם אין חשש שהפגנת עוצמה מעין זו הינה בחזקת: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". ענה הרב צבי יהודה: אין בעיה לאדם לומר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי", אולם בתנאי שלא נשכח להוסיף את המשך הפסוק: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

הרב חגי לונדין, מהאתר - "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il

ירוחם שמשוביץ