"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם" ( דברים ה,כה). 'וא"ר יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר (דברים ה, כה) "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים" וגו'. והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה. לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב (תהלים קט, כב) "ולבי חלל בקרבי"; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים". אלא למה עשו? לומר לך: שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים לו כלך אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא; ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא, צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאי דכתיב (שמואל ב כג, א) "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על"? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה' (ע"ז ד,ב-ה,א). ברור שמה שאומרים ריב"ל ור"י אין הכוונה שזה היתה סיבת חטאם, שלשם כך חטאו, אלא הכוונה שמשמים נתנו להם שיחטאו בכך, שהעמידו אותם בניסיון והם לא עמדו בזה וחטאו, ואף משמים לא עזרו להם במיוחד כדי להתגבר אע"פ שהיה מקום בשל מעמדם שיקבלו עזרה משמים, אלא שלא קיבלו עזרה כדי שיפלו ויחזרו בתשובה, ומהם ילמדו כל בנ"י על חזרה תשובה. (לכן בדברי ר"י מבורר: 'לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה', שלא ראוי שיקרה שהם יעברו ויחטאו, ולא שעל זה הם חשבו בחטאם). נראה שדווקא דוד הוא שמלמד על התשובה, וכן דווקא במעמד הר סיני נלמד על תשובה, כדי לרמז על כך שאפילו אדם צדיק עליון כדוד שהוא מייצג את מלכות הקב"ה בעולם (כמו שנאמר על שלמה שישב על כסא דוד שזהו כסא של מלכות ה': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" [דה"י א כט,כג]), וכן במעמד הר סיני שהיו בנ"י קודם לחטא העגל כעין מלאכים (ע"ז ה,א), בכ"ז נפלו, שזה מראה על חומרה גדולה - על הנפילה הגדולה, ובכ"ז שבו בתשובה והתקבלו לפני הקב"ה. שזה מלמד שלעולם לא להתייאש מתשובה, בבחינת "כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד,טז). בפרט שדוד הוא היסוד והשורש של גילוי משיח, משיח בן דוד, וכן בנ"י במתן תורה היו במעמד כעין לעתיד לבא (בלא שעבוד מלכויות או בלא מיתה [ע"ז שם]); לכן הם מרמזים על התשובה, שבתהליך הגאולה יהיה גם תהליך של חזרה בתשובה (של בנ"י לא"י ולתורה, וכן תשובה לה' של כל העולם שיכירו במלכות ה'). וזה רמוז בדברי רשב"נ שלומד מהפס': 'שהקים עולה של תשובה', שהוא הקים את כח התשובה; שזה מתאים לו, כיון שהוא גם הקים את כח הגאולה, שיוצאת ממנו - ממלכות בית דוד, שזהו שהפס' שממנו לומד הוא מדבר על מלכות בית דוד: "ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלקי יעקב" (כך שקשורים שני העניינים יחד). לכאורה מניין שהפס' במעמד הר סיני בא לרמז על חטא העגל? מסביר רש"י: 'מי יתן והיה לבבם זה וגו' - בסיני נאמר, אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו'. הראיה מהפס' היא שהם היו יראי חטא ולכן לא היה ראוי סתם כך שיחטאו, אלא שה' גרם שיחטאו (ע"י שהעמידם בניסיון ושמנע מהם עזרה משמים כראוי למעמדם). אולי אפשר שגם ראו כרמז בפס', שהוא נאמר כתגובה לדבריהם: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו" (פס'  כג), שיראו מה' ולכן רצו שמשה יהיה שלוחם, שיביא את דבר ה', ולכן יש בזה רמז על שבעגל עברו על דבריהם, שבקשו מאהרן שישלח לפניהם משהו אחר במקום משה שלוחם, וכן החליפוהו בעגל - בע"ז שזה ההיפך מכל התורה (שע"ז שקולה ככל התורה), שזה ההיפך ממה שאמרו כאן. לכן אומר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים", שהלוואי שלבם זה, של יראת ה', תשאר בזמן שירצו את העגל, שהוא ע"ז היפך מיראת ה' ושמירת מצוותיו (שע"ז שקולה כנגד כל התורה [חולין ה,א]), והם העמידוהו במקום משה, שהיה שלוחם שמקשרם לה' ותורתו. אולי אף רומז "ולשמר את כל מצותי כל הימים", כרמיזה לארבעים היום של מתן תורה שעליו ביקשו שמשה יהיה שלוחם בסיני, שהם טעו ביום הארבעים ולכן חטאו בעגל (שבת פט,א), וזהו רמז בדברי ה' שהלוואי ישמרו על יראת שמים בכל הימים, כולל היום הארבעים (וזה בע"ז שכנגדו זהו כל התורה, ולכן זהו "ולשמור את כל מצותי"). וזהו "למען ייטב להם ולבניהם לעלם", שיהיה לבנ"י טוב אם ישמרו ולא יחטאו, שבמעמד הר סיני עד חטא העגל בטל מהם המוות או שעבוד מלכויות, וממילא יהיה להם טוב 'לעולם', שלעולם לא ישתעבדו או ימותו. וגם נרמז "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (פס' כו), שיחזרו למחנה, כרמז כנגד שחגגו לעגל במחנה עד שנשמע כקול מלחמה במחנה (שמות לב,יז). נראה שזה כרומז שמה שביקשו בעקבות מעמד הר סיני, שמשה יעביר את התורה, וה' אמר שהלוואי שלא יחטאו, שזה מרמז על חטא העגל; זה קשור למהות של יראת ה', שאין אדם שלא נופל בעולם, אלא שהחכמה היא שגם אם נופלים מיד קמים וחוזרים בתשובה, בשל יראת ה' (מיראת העונש או מיראת הרוממות) שזהו רמז שחטא העגל מלמד על חזרה בתשובה בעולם, על גילוי יראת ה' תמיד שחוזר בתשובה ושב ליראת ה' ולשמירת מצוות ה' (וכן כך מתגלה שבכל ימיו יש גילוי יראת ה', שגם הזדונות שחטא נעשים לו כזכויות [יומא פו,ב], שהכח הדוחף של החטא עכשיו עובר להיות כח ליראת ה').