תוכחה של אהבה! (1 תגובות לחידוש זה)
הרב אורי דנינו
חז"ל סידרו לנו לקרוא את פרשת דברים לפני ט' באב בכל שנה. פרשה זו מלאה תוכחות לעם ישראל, כפי שרש"י מסביר את המילה "דברים" בתחילת הפרשה[1].
יש לשאול מדוע להוסיף את התוכחות דווקא בימים אלו, הרי אלו ימים שכבר קשים בגלל חורבן בית המקדש, לכאורה אין צורך להוסיף על כך?
כדי לענות על שאלה זו נתבונן בהמשך הפרשה. משה רבנו מוכיח את עם ישראל על חטא המרגלים, לא רציתם לעלות לארץ וכו'. עד שבסופו של דבר ה' העניש את כל הדור למות במדבר. מיד אחר כך ה' מדבר עם משה.
וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם: ס
וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
רש"י מסביר שיש קשר בין הדיבור של ה' עם משה, לנאמר לפני כן. כל עוד דור המדבר החוטאים במרגלים, היו קיימים, ה' לא דיבר עם משה, רק אחרי שהם נגמרו, חזר הקב"ה לדבר אתו.
אבל יש על כך קושיא, הרי 'וידבר' זה לשון תקיפות וקושי, לעומת 'ויאמר' שזה לשון רכה, מדוע משה מקבל 'דיבור' הרי אנשי המלחמה מתו!?
על שאלה זו עונה ה'כלי יקר'[2]. אדם שרחוק מ-ה' הקב"ה ידבר אתו בעדינות ובלשון רכה, כי גם כך הקשר הוא חלש. אבל אדם שקרוב אל ה' ואהוב אצלו, הקב"ה ידבר אתו בצורה ישירה ותקיפה ללא מסכים. כמו שכתוב במשלי "כי את אשר יאהב ה' יוכיח". כלומר מי ש-ה' אוהב אותו, הקב"ה מוכיח אותו, כמו אב ובן. לכן מיד אחרי שנגמרו דור המרגלים, ה' מדבר עם משה בלשון 'וידבר' ללמד שיש חיבה של אב לבנו.
לפי דברים אלו ניתן להבין מה רצו חז"ל ללמד אותנו בקריאת פרשה זו לפני ט' באב. אל תרגישו שהעונשים הם מחמת ש-ה' אינו אוהב את עם ישראל, ההיפך הוא הנכון, הקב"ה מוכיח דווקא את מי שהוא אוהב אותו.
עם ישראל אהובים על ה' אהבה עצומה, לכן ה' לא רוצה לתת להם ללכת בדרך מקולקלת של שקר, שוחד, שנאת חינם ועוד קלקולים רבים. חורבן בית המקדש בחודש אב, מגיע מאהבת האב לבנים, מתוך אמונה שהתוכחה תתקבל אצל בניו אהוביו ויתקנו את מעשיהם. יהי רצון שנזכה בקרוב לבניין בית המקדש בחזרה.
[1] אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל. רש"י א,א
[2] ואומר אני היא הנותנת לפי שכל דיבור קשה הוא תוכחה ומוסר כמו אלה הדברים, לפי שהם דברי תוכחות וכו' ועל כן יש בהם יותר חיבה (משלי ג יב) לאפוקי אמירה רכה אין בה מוסר ועל כן אין בה חיבה כל כך. כי מה שאמרו לשון קשות ורכות בלשון דיבור ואמירה היינו מצד הענין עצמו אם יש בו רחמים או דין אבל לא מצד המקבל כי בזמן שהאוהב חפץ בנאהב ורוצה שיהיה רושם הדיבור קבוע בו לא יסור ממנו הוא מדבר קשות, וקולות וברקים של מתן תורה יוכיחו שנאמר (שמות כ יז) ובעבור תהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו, אבל בזמן שאין האהבה עזה כל כך הוא מדבר בשפה רפה ולשון רכה ואין רשומם קבוע כל כך: כלי יקר ב, טז
כל מהותו של חומש דברים הוא אוסף של דברים מפי משה ועד לדבר האחרון בבחינת שיא השיאים של חומש דברים. חומש הקרוי בפינו גם :"ספר לקח טוב" ........
השיא הוא בשלהי פרשת וילך, עת משה ניבא על קרות השואה לאמור :
"וקראת אתכם הרעה באחרית הימים".
כחלק מנבואה זו גם נכתבה כמענה שירת האזינו אשר חיברה יחדיו שואה עם תקומה לנבא גם על האתחלתא........
מכאן ברור גם מדוע פרשת דברים כפתיח לזה החומש, נבחרה להקרא לפני תשעה באב .
גם לרמז כי הרע של תשעה באב לסוף מתגבש לרע ביותר - לשואה.
לפיכך אוי למתענים בתשעה באב ואין הם חושבים ומכוונים גם על השואה........
משה אהרון.