"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם... וַיֹּאמֶר לוֹ... קוּם לֵךְ אִתָּם" (במדבר כב, יב-כ)

על רצונו של בלעם לקלל את עם ישראל, נאמר בגמרא  (מכות י, ב):

"אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה דכתיב (במדבר כב, יב): 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם' וכתיב (במדבר כב, כ): 'קוּם לֵךְ אִתָּם' ".

מפרשת השבוע מלמדת אותנו הגמרא שבדרך שאדם רוצה ללכת בה, מוליכים אותו משמים. אנו למדים זאת מן המאורע שהתרחש לבלעם הרשע, המתואר בהרחבה בפרשת השבוע. כאשר ביקש בלעם לקלל את ישראל אמר לו ה' (במדבר כב, יב): "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם"! אך, לאחר שרצונו של בלעם לא שכך, אמר לו ה' (במדבר כב, כ): "קוּם לֵךְ אִתָּם", מכאן שהקב"ה התיר לבלעם ללכת איתם, כרצונו.

ה"מאירי" מדגיש כי: "מיסודות הדת ומפנות האמונה, להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב, ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אין מכריח עליו, שאם לא כן, כבר בטלו המצוות והתורות".

כלומר: כל מה שהאדם עושה, הוא מבחירתו החופשית, ואין הוא מוכרח לכך משמים. בין לטובה ובין לרעה, בכל מעשה ומעשה, אם רצונו להיטיב יקבל אותו אדם עזרה להיטיב ואם רצונו להרע יקבל עזרה להרע (ערוך לנר).

מכאן אנו למדים עד כמה גורלו של האדם מסור בידו ותלוי אך ורק בו עצמו, ואין הוא יכול להאשים שום אדם במצבו הרע.

וכך מלמדנו הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק חמישי א-ב):

"רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם, שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם בן נבט... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה... ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו... הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה' ".

ניתן ללמוד מכאן כלל גדול הקשור לכל פינה בחיינו. לא אחת אנו שומעים הצטדקויות: "מה אני אשם? בשמים החליטו", "כך זה קרה, למרות רצוני". כל אדם בהתאם לסגנונו וכיד הדמיון הטובה עליו, מנסה לגלגל את האשמה הלאה ולהיוותר זך ונקי. אולם למעשה, לא כך הם פני הדברים. ממרום מכוונים את דרכו של האדם בהתאם לרצונו הכמוס והעמוק, בהתאם לרצון הגלוי רק לבורא, שהינו "בוחן לבבות".

נדע את הכוח הזה המצוי בידינו לכוון חיינו לבחירה בטוב (דברים ל, יט): "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". 

הרב יורם אליהו, מהאתר: "ערוץ מאיר" - http://www.meirtv.co.il , מהאתר: "אחינו" - http://acheinu.co.il , "ותן חלקנו"