"ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך. ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה. ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י,כט-לו). בנ"י מתחילים לנסוע לכיוון א"י (כנאמר קודם "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת. ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן" וגו' [פס' יא והלאה]) ואז משה מבקש מיתרו שישאר, ואח"כ נאמר על הנסיעה עצמה ודברי משה. נראה על דרך הרמז שזה מרמז על פטירת הצדיקים, שבפרשית "ויהי בנסוע" יש סימניות, ומובא בספרי: '"ויהי בנסוע הארון". נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו: ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת "ויהי בנסוע הארון", מטמא את הידים"'. כך שנראה שזה ברמז גם מרמז על צדיק שנפטר, כעין ספר שנמחק מהעולם, שהתורה נחשבת של הצדיק: 'תורה דיליה היא, דכתיב (תהלים א, ב) "ובתורתו יהגה יומם ולילה"' (קידושין לב,ב), שהוא עצמו כס"ת; ואע"פ שנפטר עדיין נשאר בו חלות קדושה בעולם גם לאחר פטירתו, שזהו שהארון שהיה נוסע לפניהם היה עם הלוחות השבורים, שאע"פ שנשבר עדיין יש בו קדושה, וכך הצדיק שנפטר אע"פ שמסתלק מהעולם עדיין משפיע קדושה. זהו גם שקודם באו ליסוע לא"י ויתרו רצה לעזוב, שרומז על פטירת צדיק מהעולם, שהיה חותן משה – קרוב למשה, כעין צדיקים הדבקים וממשיכים את דרכו של משה בגילוי תורה בעולם, ואף משה אמר לו "והיית לנו לעינים", כעין הת"ח שהם "עיני העדה" (במדבר טו,כד). א"י היא ארץ החיים בעולם: 'ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כו) "ונתתי צבי בארץ חיים"' (אבות דר"נ לד,יא). כך כרמז בכך שיתרו לא רצה ללכת לא"י, שלא להיות בארץ החיים שבעולם, זה כרמז לת"ח שנפטר מהעולם, שאינו בחיים בעולם. הארון נסע לפני המחנה שלושה ימים, זה מרמז על אבלות שבעה, שחומרתה הגדולה זה בשלושת הימים הראשונים: 'שלשה ימים לבכי ... אמר רבי לוי: אבל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי יריכותיו' וכו' (מו"ק כז,ב), שכך כעין שהולך לפניהם שלושה ימים, שנפטר (שלא נמצא בעולם – במקום המחנה של בנ"י) ומשפיע במרחק שלושת הימים ראשונים לאבל כבד. נראה שכאן נרמז על שהצדיקים במיתתם מביאים לעלות את האנשים בקדושה, שעולה לשמים ומעלה אתו את קדושת ומעלת ישראל שבעולם (שקשורים בו בעולם), שזהו "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל"; '"ובנחה יאמר" – מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות – כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות' (ספרי). שיש שכינה למעלה ושכינה למטה בתיאום. אולי זהו "ובנחה" כרמז כשהצדיק נח על משכבו מהעולם, אז יאמר ששורה שכינה על ישראל. מתוך כך נעשה זכות להצלת בנ"י מהאויבים הרוצים ברעתנו, שזהו "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך". '"קומה ה' ויפוצו אויביך" – אלו המכונסים. "וינוסו משנאיך" – אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? אלא כשפניך אתנו – אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו – אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) "אם אין פניך הולכים" ואומר (שם) "ובמה יודע איפוא", ואומר (יהושע י) "ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות", (תהלים פג) "אלקי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים". "וינוסו משנאיך" – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי"' (ספרי). אויבנו זה בעצם אויבי ה', שרוצים (גם אם שלא במודע) למנוע מהארת אור ה' בעולם שנעשה על ידנו כמאוחדים עם גילוי שכינת ה' בעולם, ולכן כשהשכינה חלה בנו פני ה' כביכול מאירים לנו ונעשה ההיפך מרצונם של אויבנו, ואנו מנצחים והם כלים; שגם זה נעשה בפטירת צדיק מהעולם (וזהו "בנסע הארן", שנוסע מהעולם גילוי ארון ה' – הת"ח שחל בתוכו התורה. אז "קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך", ה' משפיע לניצחוננו והשמדת וכילוי אויבנו). נראה שזה רמוז בדברי חז"ל שמצד אחד: 'צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיהו נז, א) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק"' (סנהדרין קיג,ב), ומצד שני: 'מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). שיוצא שאם הצדיק מכפר אז לא תבוא הרעה, שהוא גורם לכפרה והורדת מידת הדין והגזרות הרעות כשכן שמים לב שהצדיק נפטר מהעולם; שכך זה נעשה כשמכבדים את החכם שנפטר (כרמז כמו שאמר משה ליתרו "והטבנו לך"), וכן חוזרים בתשובה לה' (להתקרב לה'), ומתכוונים להתעלות בקדושה והשראת שכינה ובחיבור לתורה ובנ"י (שזהו כעין שנסעו לכיוון א"י שהיא מקום אחדות ישראל – שרק בה נחשבים כקהל [הוריות ג,א], וכן בה התורה מתקיימת בעיקרה ושלמותה [ספרי "עקב", מג], ובה יש השראת שכינה וקרבה לה': "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" [דברים יא,יב]).

לע"נ הרה"ג אדלשטיין זצ"ל.