"ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה" (במדבר ט,יז-כג). התורה מאריכה מאוד באפשרויות של זמני החניה, ולא מובן בשביל מה האריכות הרבה? מסביר הרמב"ן: 'וטעם "ובהאריך הענן" לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם. וזה טעם "ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו", כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו. וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים, והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר, וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך. או יומים (פסוק כב) ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר, כי עמד הענן מערב ועד בקר ויומם ולילה ויומים וחדש ושנה, ולכך הזכיר הכתוב אלו השעורין בפרטן. ועמד שנים רבות כאשר הזכיר תחילה כגון בקדש שאמר (דברים א מו) "ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם"'. מוסיף על זה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('בארץ לא זרועה' – "ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו") שהתורה סיפרה זאת לומר שהיה בכך משום תרגול של הליכה אחר רצון ה'. (וראה עוד ב'תורת המקרא' "בהעלותך" אות ב', שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שזה בא בכדי להדגיש שלא יכלו לדעת כלל מתי יסעו, ולכן הגיעו למתאוננים; ראה שם. וראה גם הסברו של המלבי”ם). התורה נותנת שבע אפשרויות של זמני הענן, בנוסף גם נאמר שבע פעמים "על פי ה'” (וכן שבע פעמים “יסעו” [אמנם יש גם “ונסעו”, אבל הדגישה התורה בלשון “ויסעו” שבע פעמים]), כך שנראה שבא להדגיש בזה את החיבור לקב"ה, שבאו לגלות את רצון ה' בעולם, לגלות את שם ה' בעולם הזה שנברא בשבעה ימים, ושמו מכוסה בעולם ועכשיו בהליכה אחר ה' מגלים את שמו בעולם. (אולי גם זה כנגד שיש חלוקת התורה גם לשבעה ספרים [שבת קטז,א], שבו מודגש החיבור לתורה בעולם, שיש שבעה כנגד ימי הבריאה. החילוק לשבעה נעשה ע"י שספר במדבר מחולק לשלושה, וזה נעשה בפרשתנו ב-"ויהי בנסוע הארון" [במדבר י,לה] שקשור למסעות [שהארון נסע לפניהם והראה את הדרך], שזה מגלה על חיבור בנ"י והתורה במסעות). לכן זה נאמר בפרשתנו שמתחילה בהדלקת הנרות, שמאירים את שם ה' בעולם, שמראים את שכינתו והשגחתו כמתגלה בנר המערבי (שבת כב,ב), וכך היו המסעות כחלק מגילוי שם ה' בעולם. אפשרויות החניה מתחילות ב"ימים רבים", נראה שזה רומז לשבוע, כיון שזה לא "ימים מספר" שזה יומיים שלושה, וגם לא "חדש", ולכן נראה שזה כנגד שבוע (ומה שלא אמר שבוע, כדי שלא יחשוב מישהו שנסעו בשבת [שהרי אסור היה ליסוע בשל חילול שבת], שזה קצת יכול להשתמע מלאחר שבוע, לכן רק נאמר ברמז על שבוע; או שבעיניהם ראו כל פעם בזמנים מסויימים שמתחדשים שאולי עכשיו זה כגילוי חדש ולכן ישתנה מקומם, ולכן כשעמד ימים רבים לאחר כל שבוע חשבו שע"פ זה יש סיבה שיסעו) שזה מגלה את עניין זמן השבוע בעולם (שהרי אין דבר טבעי המתגלה ביחידת הזמן של שבוע), שמרמז על שה' הוא בורא העולם ומנהיגו, ושיש תכלית לבריאה (שהרי אם יש בורא אז סימן שבראו לשם עניין שיחול בו) שזהו שמירת התורה וגילוי ה' בעולם. אח"כ נאמר "ימים מספר" שזה יותר מיממה, זה יומיים שלושה, שזה כנגד שבת שבה לא נסעו, ויש תוספת שבת (מחול לקודש) לפניה ואחריה, ולכן זהו יותר מיממה – כעין יומיים (שבת פלוס התוספת שסביבה); ויש שזה סמוך ליו"ט, שגם בו לא נסעו, ולכן זהו כשלושה ימים. שזהו גילוי של שבת קודש ויו"ט, שבהם אנו מגלים (בכללי) על הקדושה שמתגלה בעולם, ועל מלכות ה' בעולם, ועל מעשינו (בפרט) שאנו מגלים קדושה בשמירת שבת ויו”ט כדימוי לה' ששבת בבריאה. אח"כ נאמר "מערב עד בקר" שזהו בלילה, שזה מרמז שהיום מתחיל מהלילה, שבחנייתם היו מקימים את המשכן והשכינה היתה שורה בו, ומקריבים קרבנות, כך שבחנייתם רמז על מציאותנו ופעולתנו בעולם (לעומת המסעות שהיו כעונש על חטא המרגלים); לכן שהענן מתחיל בערב זה רמז שהיממה מתחילה בלילה, כמו שהיה בבריאת העולם – שגם זה מרמז על ה' שברא את העולם, וכל המציאות כולה עומדת על מאמרותיו שהעמיד בבריאת העולם, שאמר בכל יום את המאמרות שבראו את הנעשה באותו יום (שזהו שכל המציאות כולה עד פרטיה הקטנים ביותר הכל עומד במאמרו – הכל תלוי בה' ומתקיים מהקשר אליו). או שהענן חונה בלילה מרמז שגם בצרות (המשולים ללילה) השכינה איתנו: 'תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן' וכו' (מגילה כט,א), שגם זה מלמד על שכינת ה' בעולם, ושבכל מקום אנו מגלים את שם ה' (אולם זה בצורה חלשה, שלא כמו בא”י, ובפרט כשבנ”י שולטים בארץ; לכן זה רק לילה אחד, שאז לא היו מקימים את המשכן [שזהו רמז לפחיתות הגדולה של קידוש שם ה' ושכינתו בגלות], כי המשכן מוקם רק ביום: 'דאמר אביי: מנין שאין בנין בית המקדש בלילה? שנאמר (במדבר ט, טו) "וביום הקים את המשכן", ביום מקימו – בלילה אין מקימו' [שבועות טו,ב]). אח"כ נאמר "יומם ולילה" שזהו כמו רוב הקרבנות – חטאת, שלמי ציבור, אשמות, תודה ואיל נזיר שהם נאכלים (מהתורה) ליום ולילה (משנה זבחים פרק ה) וכן חלבי ואברי העולות מקטירים (מהתורה) כל הלילה (ויקרא ו,ב; רש”י) לאחר שהוקרבו ביום. שזה מרמז על הקרבנות, כגילוי לחיבור שמים וארץ שיש במשכן ובקרבנות, וכן גם אנו פועלים בכל מעשינו בתו”מ לקדש את העולם לה'. אותו דבר גם ב"ימים" שנאמר אח"כ, שיומיים זה כנגד קרבנות שלמים, בכור ומעשר שנאכלים 'לשני ימים ולילה אחד' (משנה שם). (אולי גם מה שנאמר "מערב עד בקר" זה כנגד הקרבנות – כנגד קרבן פסח שנאכל [מהתורה לשיטת ר"ע (זבחים נז,ב), שהלכה כמותו (רמב”ם הל' קרבן פסח ח,טו)] לילה אחד). אח"כ מובא "חדש או ימים" – חודש או שנה (רש"י), שבקביעת ר"ח אנו מקדשים את הר"ח; ובשני אלו אנו הם שקובעים את הזמנים – את החודש ואת השנה, וע"פ זה יש הבדל בזמני החגים (שהם חלים ע”פ תאריך החודש, וכן אם עיברו את השנה באדר נוסף אז פסח נדחה בחודש [וכן כל שאר החגים בשנה]), כך שמרמז על קשרנו בגילוי ה' בעולם, שתלוי בנו – בקידושנו את הזמן. שכך בחנייתם ומסעם התחברו לייעודנו ללכת אחר ה' לגלות את שם ה' בעולם, ולעשות את רצונו בעולם – "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" וכך "את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה", שרומז גם על שמירת כל מצוות ה' שנתנו ביד משה.