רבי יוסף קארו בספרו "שולחן ערוך", התחיל את הלכות פסח במילים: "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום" – כלומר, שצריך ללמוד את הלכות החג חודש לפני פסח. מוסיף רבי משה אסרליש (הרמ"א) ואומר מייד: "ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח".

והשאלה היא למה כתב הרמ"א את דבריו עם ו' החיבור? מה הקשר בין לימוד הלכות הפסח למצוות "קמחא דפסחא"?

וזה מה שמרמז הרמ"א: "שואלין בהלכות הפסח" – אין בעיה ללמוד וללמוד הרבה, אבל אנא, אל תשכחו את העניים! וזוהי חובתנו בימים אלו, לא רק לקנות לעצמנו, אלא לדאוג למשפחות שאין להם!

(הרב רונן חזיזה, מתוך החוברת "5 דקות תורה ביום")

וכך כתב הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב פרק ו הלכה יח:

"והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו.... ושמחה כזו קלון היא להם".

האמרה החסידית אומרת: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" - עובדת היותנו "לא אחד"- לא מאוחדים, היא זו שעמדה עלינו לכלותנו, וכדי למנוע זאת עלינו להרבות באהבת אחים בעם ישראל על כל רבדיו, חלקיו ומגזריו ובזכות זו נזכה כולנו לגאולה השלימה במהרה.

(הרב פנחס צברי)