"ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח. ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה'. והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" וגו' (במדבר יב,א-ג). בכתיב נכתב חסר יו"ד, מדוע? אומרים חז"ל: 'דבר אחר: "ענו מאד”, מלשון עונה. כלומר, שאם היה שומע אלו הדברים יודע היה לענות ולהשיב טענות כנגדן' (תנחומא "צו" סימן יג). בראשונים מובאים עוד הסברים: רבנו בחיי: '”והאיש משה ענו – מלת ענו בחסרון יו״ד, והוא היה שלם במדת הענוה, אבל מפני שחסר אות יו״ד בכבוד הש״י בענין הצור, שאמר (במדבר כ,י) "המן הסלע הזה נוציא לכם מים”, והיה לו לומר יוציא כלפי הש״י, לפיכך חסר אותה הכתוב בכבודו, מדה כנגד מדה; כך שמעתי ונאה היא'. דעת זקנים מבעלי התוספות: 'ענו כתיב חסר יו״ד, לומר שהוא עניו בכל אבריו, כי כשתכתוב אותיות של ענו בקריאתן – עי״ן נו״ן וא״ו, תמצא שהוא עולה רמ״ח אברים'. רא"ש: '"והאיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" – חסר יו״ד. שמעתי שהיה קשה בעיניו לכתוב על עצמו לשון ענוה, ודלג היו"ד להראות לעולם שהיה רע בעיניו לשון ענוה לכותבו' וכו' (ובנוסף מביא ממדרש כפרוש רבנו בחיי). בעל הטורים: '"עניו”. ענו כתיב שהיה בחשבון ענ"ו ... ויכסהו הענן ששת ימים ימים ואח"כ ג"פ ארבעים. ענו – בגימ׳ בעדן, שנוחל גן עדן'. אולי אפשר שבכוונה התורה חסרה את האות יו"ד כדי לרמז שאהרן ומרים דיברו בקול, כדעת ר"נ: '"וישמע ה'”. מלמד שלא היתה שם ברייה, אלא בינו לבין עצמו דברו בו, "וישמע ה'”. ר' נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר "וישמע ה' והאיש משה”, אלא שכבש משה על הדבר' (ספרי; במדבר יב,ב). לכן באה התורה לרמז שדיברו בקול ומשה שמע אבל לא ענה להם משום ענוותנותו היתרה, שזה הובא למעלתו של משה. זהו שהוא "עניו מאוד" ולכן לא ענה להם, אבל נרמז בחסרון יו"ד לומר שהוא שמע (ולא ענה, ולא שהם דיברו בשקט) כי הם "ענו" שזהו דיבור בקול, כעין "וענית ואמרת" (דברים כו,ה); '"וענית" – לשון הרמת קול' (רש"י). אולי נחסרה האות יו"ד כדי לרמז על מה דיברו, שבפס' נאמר: "על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח", אבל לא נאמר מה בדיוק דיברו בהקשר לזה. מסביר רש"י: '"על אדות האשה" – על אודות גירושיה' (יב,א), שמשה גירש את צפורה (וכן מובא בספרי: '"ותדבר מרים ואהרן במשה”. מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו'. משמע קצת שגירשה, שלכן לא התקשטה כנשים הנשואות). זה נרמז בחסרון של האות יו"ד, שמשה לא ענה ולא הקפיד (גם אם לא שמע, כדעה הראשונה בספרי – שדברו בלא ששמע, בכ"ז לא היה מקפיד עליהם) על מה שדיבור עליו על כך שגירש את צפורה, בשל שהיה עניו גמור; ונרמז על עניין גירושין בחיסרון האות יו"ד כרמז שביטל – חיסר את המאמר העשירי שבבריאת העולם, שהוא לדעת מנחם בר יוסי (בב”ר יז,א): "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב,יח), שמשה פרש מאשתו ובכך חיסר את גילוי המאמר של "עזר כנגדו" (שה' ברא את האשה כדי שהאיש יתחתן איתה ויהיו יחד). אולי גם בזה נרמז מה הטעם שמשה פרש מצפורה (וזהו כלשון עניה כמו שדורש התנחומא, שיכל לענות להם) שה' ציווהו, שזה היה בעקבות מתן תורה, שה' אמר לו שלא יחזור לאשתו: 'ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ? אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם, ואמר להם: "לשלשת ימים אל תיגשו אל אשה" (שמות יט טו), פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו. ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא: "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה,כו-כז) ואל תשוב לדרך ארץ' (תנחומא "צו" סימן יג). לכן נרמז בחיסרון של יו"ד כרמז לשמיעת עשרת הדברות, שמשם ה' אמר לו לגרש את צפורה, לעומת השאר שיכלו לחזור לנשיהן לאחר מעמד עשרת הדברות (זה גם נרמז בהמשך, כמו שאומר המדרש: 'וכן אמר להם: "פה אל פה אדבר בו”, פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה' [שם]). אולי כיון שבדבריהם השוו בין נבואתם לנבואת משה, אז מדגישה התורה שמשה היה בדרגת נבואה גדולה יותר, שזכה לגילוי שכינה תדיר, ולכן 'שיפה עשה משה שפירש מאשתו, אחר שנגלית שכינה עליו תדיר ואין עת קבוע לדבור' (תנחומא שם). גילוי שכינה בדרגה זו באה בהקשר לקבלת התורה (ולכן משם נאמר לו לפרוש מאשתו), וזה קשור לענוה שבו: 'וזכה משה וקבלה. לפי שהתורה סולמה ענוה וכתרה יראה. סולמה ענוה, דכת' "עקב ענוה יראת ה'”. וכתרה יראה, [דכת'] "ראשית חכמה יראת ה'”. ושניהן במשה רבינו, דכת' "והאיש משה ענו מאד”. יראה, דכת' "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט”' (משנת ר”א יב,לט). לכן מודגש כאן "ענו" חסר יו"ד כרמז למתן תורה (עשרת הדברות), שזה ההבדל בין נבואתם לנבואתו, וקשור לענוה שבו שמזה נעשה ההבדל בנבואתם (שאצלם חסר בדרגה, שאין בהם גילוי של היו”ד – תורה; או שמתגלה אצלו בכתיב בלי יו”ד כרמז שנשמע בלי שנכתב, שבדיבור מתווסף יו”ד, שכך בעקבות הענוה התווספה לו תורה [יו”ד דברות] שה' דיבר אליו), שלכן בשל דרגת נבואתו הוא צריך לפרוש מאשתו.