'בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית. בכ"ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל' (טור סימן תקפ). 'בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה'. בכ"ח בו מת שמואל הנביא' (שו"ע סימן תקפ סעיף ב). לפי גירסתם שמואל נפטר בכ"ח אייר; אמנם במגילת תענית מופיע: 'עשרים ותשעה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל' (מגילת תענית יג), אולם נראה שזה הוספה מאוחרת ולא ממגילת תענית המקורית, שהרי בסוף הפרק הקודם נאמרו הכללים ההלכתיים שבמגילת תענית כך שמשמע שזהו הסיום, אולם בכ"א גם אם זה ההמשך של מגילת תענית בראשונים גרסו אחרת (ע"פ גרסת הבה"ג, כמו שמביא הטור בתחילת דבריו שזה בשם הבה"ג [שהיה מתקופת הגאונים]). [אולי היה רשום 'בכ' וח' בו', והמעתיק טעה וחשב שזה ת' ולכן פתח ל'תשעה' במקום ח' שזה שמונה]. נראה לפי זה שלכן זכינו לשחרר את ירושלים בכ"ח אייר ומאז לחגוג את יום ירושלים ביום זה, כיון ששמואל מייצג את מעלת ירושלים, שיש בה גילוי של קדושה – המקדש, ויש בה גילוי של מלכות – ששם מקום מלכות בית דוד; וגם זה קשור במקדש, שמלכות בית דוד מגלה את כסא ה' בעולם: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג), וירושלים והמקדש נקראים כסא ה': 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה" (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה". כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה". אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה". ונאמר, "כי יד על כס יה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). 'רבי נתן אומר: חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש" וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמ' יז יב). ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו? הוי "פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך". אל תקרי מכון אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד' (תנחומא "ויקהל" סימן ז). שמואל הנביא היה קשור לשני הדברים האלו, גם למלכות בית דוד וגם למקדש. שמואל הוא שהמליך את דוד: "ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה" (שמואל א טז,יג). ובזה נעשה בו כח תקיף של מלכות מכח הקדושה, שזהו "ותצלח רוח ה' אל דוד", '"ותצלח רוח ה'" – רוח גבורה' (רש"י). שמואל גם היה קשור למקדש, שהוא נתן את מגילת המקדש לדוד: 'ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש. מה טעמא? (דברי הימים א כח) "הכל בכתב" זו המסורת, "מיד ה'" זו רוח הקדש, "עלי השכיל" מיכן שניתנה להידרש' (יר' מגילה א,א). ובילקו"ש: 'ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: מגלת בית המקדש מסר הקב"ה בעמידה, הדא הוא דכתיב "ואתה פה עמוד עמדי" וגו', עמד משה ומסרה ליהושע ... עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה' וכו' (ילקו"ש נ"ך רמז קטו), והנביא שבזמן דוד זהו שמואל. ואף שמואל דרש בעצמו: '"כל מלאכות התבנית" – תבנית הבית חכמני והשכילני כמו תבנית אורך ורוחב וגובה, והכל דרש שמואל מן התורה ברוח הקודש, כמו ששנינו: הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (שם כ"ז), דרש אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, חמשים פעמים חמשים הם כ"ה מאות, נ"ל חתכם לחמש רצועות להיות חמש מאות על חמש מאות, והוא מיוסד בסילוק קרובץ של שבת חנוכה המתחיל מנשה את אפרים ואפרים את מנשה, והכל דרש שמואל ברוח הקודש ולמד לדוד כן' (רש"י דה"י א כח,יט). לכן ראוי שביום זה – כח באייר זכינו לשחרר את ירושלים בניסים ובגבורת הלוחמים במלחמה, כמו ששמואל השפיע רוח גבורה לדוד ברוח ה' (והמדינה היא המלכות כיום), ויום זה מייצג את הרוחניות של המדינה (כמו שכבר עמדו על זה גדולי הרבנים שיוהע"צ סמוך וקשור לפסח – שהוא החירות משעבוד, בהקמת המדינה, ויום ירושלים סמוך וקשור לשבועות – שהוא הרוחניות שבמדינה), והמדינה מהצד הרוחני היא גילוי כיסא ה' בעולם: 'מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם' (כמו התבטא הרב [קוק] זצ"ל). כך ביום זה שהוא יום פטירת שמואל יש בו העלאת העולם לגילוי שפעל שמואל בעולם – מלכות וקדושה. (גם אם שמואל נפטר בכ"ט אייר זה עדיין קשור בהיותו סמוך, ובנוסף תאריך זה היה בתוך זמן מלחמת ששת הימים). בנוסף יום ירושלים הוא לאחר כ"ז אייר – שהוא סמוך לו, ועל יום זה נאמר: 'בעשרין‏ ושבעה ביה איתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם. שבימי מלכות יון היו מביאין עטרות של וורד, ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצרות, ושרין בשיר לעבודה זרה, וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהם חלק באלקי ישראל, כמו שהיו פלשתים עושין. כמו שנאמר (ש"א יג, יט): "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא" וגו', "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים". וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום. ויום שבטלום עשאוהו יום טוב' (מגילת תענית ב,כז). שגם זה כרמז לעניין רוחני, של ע"ז מהגוים ששולטים עלינו, שכך גם במלחמת ששת הימים זכינו לשחרר את חלקי הארץ מיד הגוים, ששלטון גוי בארץ זה חורבן – זה פגיעה בכבוד ה', שהגוים רואים בזה חסרון בכח ה', כמו שנאמר על ישראל בגלות: "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). '"ויחללו את שם קדשי" – השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). לכן שחרור הארץ ובפרט ירושלים מקום שכינת ה' יש בזה היפך מע"ז והכרזה שאין לנו חלק בה', שבניצחוננו מוכח שה' אתנו והוא האלקים האמיתי. כך יום כ"ז אייר זהו יום ביטול כח גילוי הע"ז וחילול ה' שעשו הגוים, ואז בא למחרת יום ירושלים (כ"ח אייר) ומגלה את מלכות ה' בעולם ע"י ניצחוננו (שזה כהמשך הניצחון על הגוים שנעשה במלכות  החשמונאים, שהתבטלה בהמשך, ובהמשך הדורות – אצלנו, חזרנו וניצחנו ולכן זה יום אחרי כעניין של המשך; אבל לא כמו אצל החשמונאים שנפלו בסוף, אצלנו מובטח שהבית לא יחרב פעם שלישית וכך גם לא נגלה שוב לאחר ששבנו כיום, ולכן זה כדבר שונה ולכן למחרת – כהמשך אבל במעלה מיוחדת בפני עצמו).