חג שבועות הוא חג מתן תורה, כמו שאנו אומרים בתפילת מוסף: 'חַג הַשָׁבוּעות הַזֶּה זְמַן מַתַּן תּורָתֵינוּ'. אמנם הקישור ביניהם קצת בעייתי כיון שמהתורה שבועות נקבע ע"פ ספירת חמישים יום מיום ראשון של חוה"מ פסח, כך שיכול לצאת בשלושה תאריכים (ה/ו/ז סיון) אולם בכ"ז בכל אחד מהזמנים האלו יש גילוי קשר לזמן מתן תורה, ראה 'תורת המועדים' מאמר 'חג שבועות כחג התורה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. בנ"י קיבלו את התורה לאחר חמישים יום כדי שיהיו שלמים מהנזקים שהיו בהם ממצרים: 'ד"א "כי חולת אהבה אני", א"ר לוי: לבן מלך שעמד מחליו, א' פידגוגו: ילך לו לאסכלי. אמ' המלך: עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לו לאיסכלי?! אלא יתעדן בני שנים שלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכלי. כך כיון שיצאו ישר' ממצרים היו ראויין לקבל את התורה, והיו בהם בעלי מומין משיעבוד טיט ולבינים, אמ' הקב"ה: עדיין לא בא זיוון של בניי משיעבו' טיט ולבינים והן מקבלין את התורה?! אלא יתעדנו בניי שנים שלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו, ואחר כך מקבלין את התורה. אמתיי? "בחדש השלישי" (שמות יט:א)' (פסיקתא דר"כ יב,ג). ר"ל דרש זאת מהפס' "חולת אהבה אני" (ששה"ש מרמז על חיבורנו לתורה, וכאן) רמז על כך שהינו חולים, ולכן ה' דחה את קבלת התורה בשל אהבתו אותנו, שזהו כרמז שנדחה "כי חולת ... אני" – בנ"י חולים, וה' "אהבה" ה' אוהבנו ולכן דחה (שכך התגלה בנו שאנו חולי אהבה – שיש בנו גילוי של חולי הקשור באהבה). או שה' מכריז "כי חולת" ולכן לא יכולים לקבל את התורה כרגע עד שיבריאו, "אהבה אני" ה' ("אני") מכריז שהוא אוהב את ישראל (כעין 'אני אהבה'), שזה ההמשך – ההסבר למה שהכריז קודם שאנו חולים, שכיון שאוהבנו לכן הכריז שאנו חולים ואין לתת לנו כרגע את התורה. (בפרט שנאמר בפס' "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" [שה"ש ב,ה], שקודם נאמר: '"רפדוני בתפוחים", אילו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים', שלכן רומז שהתורה היא טוב [כמו שה' טוב, שהתורה זהו גילוי רצון ה'], ולכן זה קשור בגילוי אהבה [של טוב ה' לנו], ולכן ה' דחה את מתן תורה במשך חמישים יום). הפס' מדגיש שבאנו לקבלת התורה (ובו גם קיבלנו אותה) רק בחודש השלישי "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א), שלכן חז"ל ראו בזה כהדגשה שזהו כמו שאומר המלך (במשל) שיש לחכות כמה חודשים להתחזק, כך גם נעשה במתן תורה. נראה שיש בזה גם עומק, שהמשל מדבר על בן המלך שהוא חלק מהמלכות, הוא מייצג את אביו – שהוא בן המלך. כך גם בנ"י מייצגים את ה' בעולם, שאנו בניו ולכן מייצגים אותו, ולכן הוא אהבנו ודואג לנו. ובן המלך לעולם ישאר בן המלך, אלא שנשלח לביה"ס כדי שילמד איך להתנהג כבן מלך; כך גם אנו לעולם בניו של ה' ('[יהושע ז, יא] "חטא ישראל" – אמר רבי אבא בר זבדא: אע"פ שחטא, ישראל הוא' [סנהדרין מד,א]. וכך מובא בשם ר"מ שלעולם בנ"י קרויים בנים [קידושין לו,א. והלכה כמותו בזה כמו שמוכיח מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ע"פ הראשונים - 'לזמן הזה' ניסן, "המשפחה אשר העלתי מארץ מצרים"]), אולם עלינו להתנהג כמו בניו של ה' שזהו ע"י התורה, ולכן קבלת התורה זהו כביה"ס, שהמלך עיכב כדי שיושלם בבריאותו. נראה שכיון שזה מראה את אהבת ה' אותנו וממילא את מעלתנו, לכן זה רומז לשלושת האבות שהם היסוד שלנו, ולכן זה נעשה ע"י עיכוב עד גילוי של החודש השלישי; לכן "בחדש השלישי", זהו הפס' שעליו דורש הפסיקתא דר"כ - שזהו מהותו של עניין העיכוב, שנרמז בתורה על סיבת העיכוב בגלל היותנו בנ"י – שה' בחר באבותינו, ואוהבנו ודואג לנו. נראה שזה מבטא את עניין החשיבות של בנ"י בחיבור לגילוי תורה, שלכן היה חשוב שנהיה שלמים שדווקא כך אנו יכולים להיות מגלי שם ה' בעולם כראוי בשלמות, ואף ראוי שנהיה מתוקנים ושלמים בהיותנו בני המלך אותו אנו המייצגים. אולי לכן יוצא מר"ה עד מתן תורה 243 יום שזה בגימטריה רמג: 'ג – רם'; ה' רם בעולם, ששמו מתגלה ומתקדש בעולם על ידנו, שזהו ג' כנגד שלושת האבות שאנו ממשיכי דרכם, שהם אלו שנבחרו להיות מקדשי שם ה' בעולם, ואנו ממשיכים את דרכם ע"י התורה שקיבלנו בסיני. בר"ה נברא האדם, שהוא עיקר הבריאה (שכל שאר הנבראים תחתיו, שנבראו בשבילו) שנברא כדי לעבוד את ה', וזה נעשה ע"י שבנ"י מגלים בעולם את ה' וכך גם הגוים מכירים ('אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים' [מנחות קי,א]. '"ואתם עדי נאם ה' ואני א'ל". תני רבי שמעון בן יוחאי: אם אתם עדי אני א'ל, אין אתם עדי כביכול איני א'ל' [ילקו"ש רמז רע"א]). לכן הזמן שבו קיבלנו את התורה בה אנו מגלים את שם ה' בעולם הוא בגילוי של 243 ימים מר"ה, שלזה נבראה הבריאה. וכן בר"ה ה' מתגלה כמלך העולם, וגילוי מלכותו בעולם הגשמי תלויה בנו שנגלה את שמו לעולם ע"י שמירת התורה, ולכן נרמז בזמן זה.