פרשת תזריע מצורע מפרשת תזריע (מאת דניאל מלול)

"וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה".

[ויקרא יב, ז]

סיימת, או לא?

התורה חותמת את פרשת היולדת במילים "זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה". התורה עוסקת בטומאת היולדת ובטהרתה. בין השאר היולדת צריכה להביא קרבן במלאת ימי טהרה. בפסוק התורה חותמת לכאורה את העיסוק בקרבן היולדת.

אך נכונה לנו הפתעה. מיד בפסוק הבא מופיע דין של יולדת עניה, "וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה".

רגע, לא הבנתי, התורה סיימה לדון ביולדת או לא? אם הפסוק הזה קשור עדיין ליולדת ולקרבנה, היה מן הראוי שהוא יופיע לפי משפט הסיום שנכתב בפסוק שקדם לו.

מה ההגיון לחתום פרשה ב"זאת תורת" ואח"כ להוסיף עוד פרט במצוה שאך זה עתה סיימנו לדון בה?

מצאתי פירוש על דרך הפשט ב"דעת מקרא": שהדבר כדי להדגיש וללמד שלא משנה כמה תביא, ומה הערך, לה' זה לא משנה, אלא הלב חשוב וגם אם אין כסף ומביאה קרבן קטן - גם זה נחשב להרבה בעיני ה'. כי "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים!" [ברכות ה, ב].

ועוד יש לומר בס"ד, שהדבר בא ללמדך על מעלת הלכתחילה. לא לקדש את הבדיעבד.

תגיד, עד מתי מותר להתפלל מנחה? - עד השקיעה. נכון.

אז איך זה שאם שואלים את הרב אם מותר להתפלל אחרי שעברה השקיעה, הרב עונה שאפשר (תוך שלוש עשרה דקות וחצי בשעות זמניות). איך זה יתכן?

אלא, שבאמת לכתחילה מותר עד השקיעה, ורק בדיעבד מותר גם אח"כ (תוך 13 דקות וחצי).

זה לא שמותר עד צאת הכוכבים שזה לכאורה מה שנראה, אלא מותר עד השקיעה ורק מי שטעה ושכח וכו' אז יש לו היתר בדיעבד.

וכן שחרית רק מהזריחה, אך אם אתה פועל, אז שעת הדחק כדיעבד דמי, ומותר להתפלל מעלות השחר.

כמה עולה ספר תורה

התורה רוצה ללמד שאשה שילדה צריכה להודות לה' בממון רב, כי היא זכתה בפרי בטן יקר מפז ומפנינים, ווד שהיא ניצלה ממוות שבעת הלידה, שהרי השטן מקטרג בשעת הסכנה, וה' הצילה ממוות. לכן מן הראוי שתביא קרבן יקר שביקרים על לידתה. רק אם אין לה, אז יש דרגה ב' - תביאי מה שהתורה התירה לה.

צריך לקדש את הלכתחילה. לא לחיות בדיעבד. הלכות דיעבד ניתנו לשעתן, אך ממש לא כאורח חיים.

בשוורמה לא רוצים בדיעבד.

במכונית לא רוצים בדיעבד

אז גם בעבודת ה', נשאף ללכתחילה גמורה.