פרשת נדב ואביהוא "הולידה" עיקרון על .

--------------------------------------------------.

המתח בין קיום צו או הוראה אלוקית כלשונם לבין שינוי הנסיבות  המתבקש מהגיונו של האדם בא לידי ביטוי מכונן  עם פתרון מופלא בפרשה עגומה זו של מיתת נדב ואביהוא.

 אהרון משנה מצו ה' על דעת עצמו והגיונו ולא אוכל את החטאת. 

משה כועס ואהרון משכנע אותו .

 והשאלה שצריך שתשאל מדוע משה לא פונה להתייעץ עם הקב"ה . 

אלא משתכנע גם הוא מהגיונו כאדם.  ?.

אומנם הוא נזהר יותר מאהרון  והנימוק הופך טוב אך בעיניו שלו ולא מייחס זאת כאהרון גם לקב"ה. אך שניים אלה חוללו פה בפרשייה זו מכניזים אדיר שבו יש והגיונו של האדם עם שינוי נסיבות גובר גם על הוראת או צו האלוהים.

 ועתה צאו וראו כמה רבנים הרימו נס זה ופעלו במקרים קיצוניים בשינוי נסיבות והקלו מהוראות התורה. [חז"ל כן פעלו ברוח האמור  "פרוזבול ועוד....]

 אגב לימים  כשבא משה לסכם את שליחותו  ולסכם את "משנה התורה" לא שכח עניין זה . הוסיף ופיתח אותו לכלל עקרון על תורני  של  : "הטוב והישר" .

 לאמור שיש וההתנגשות  שבין ציווי מפורש לשינוי נסיבות מחייב  הפעלת שיקול דעת והגיון של פרנסיי הדור : מה הטוב והישר לעשייה באותן נסיבות .

 עקרון זה של שינוי מגדר הטוב והישר  נמסר אך לסמכות ההנהגה הגבוהה בלבד ובהסכמה .

 צידו האחר של ערך זה דהיינו עשיית טוב וישר כשאין הוראה מפורשת בתורה נמסר 

לכל אדם ואדם.

משה אהרון