"והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" (במדבר כח,יט). '"פרים" - כנגד אברהם שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י). רש"י מביא הסבר מדוע מקריבים דווקא פרים כבשים ואילים, אבל מדוע דווקא במספר כזה מביאים מכל סוג? אולי אפשר שלאברהם נאמר שיצאו ממצרים וגם רמז למכות מצרים ("ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול". (בראשית טו,יג-יד). שידון אותם על מה שעשו, שזהו עשרת המכות שנעשו כנגד מעשי מצרים כמו שמובא בילקו"ש רמז קפב) לכן בפרים כנגד אברהם מביאים בגילוי כנגד משה ואהרן שהם היו השליחים להוצאת בנ"י ממצרים ולהכאת המצרים במכות; לכן זה מתגלה באברהם בפרים שנתן למלאכים שנשלחו לאברהם, שכך משה ואהרן נשלחו להוצאת בנ"י כגילוי כעין לאברהם, לקיום הנאמר לו. איל אחד כנגד יצחק שרומז לחיבור שמים וארץ בקרבן, שכך ה' הכה בארץ את המצרים, ובפרט במכת בכורות שירד להכות בעצמו, לכן זה כעין אחד כנגד ה' אחד. מראש גם שבעים הזקנים במצרים היו צריכים להשתתף בהוצאה (שמות ג,יח), ואכן הלכו עם משה אלא שפרשו בדרך לפרעה (שמות ה,א; רש"י). לכן כנגדם זהו שבעה כבשים כרמז למיעוט, שלא עשו את גדולתם הראויה להיעשות על ידם, ולכן נרמז בשבעה כהקטנה משבעים לשבע, וזה כנגד יעקב שממנו יצאו כלל בנ"י שהזקנים הם המייצגים שלהם. או שבעה כרמז שהמכות היו להוצאת בנ"י ממצרים, שהם ירדו בשבעים נפש ועתה גדלו מאוד, לכן כרמז שעכשיו חוזרים בנ"י שיצאו מאותם השבעים המועטים (שלא שינו שמם וכו', שנשארו בדמותם של ישראל שירדו למצרים ולכן ראויים ליגאל), ולכן נרמז בשבע כעין מיעוט של שבעים (כרמז שהשבעים הם מיעוט ביחס ליציאה); וזה כנגד יעקב שירד עם משפחתו שהם השבעים נפש שירדו לגלות מצרים. אולי אפשר עוד לומר ששני פרים כרמז לשתי המכות שמרכיבות את יציאת מצרים שזהו מכת בכורות וקריעת ים סוף, ואיל אחד כנגד שפסח מצרים היה יום אחד כנגד מכת בכורות (שעדיין לא היה קריעת הים אלא רק מכת בכורות ביום זה עצמו שקיימו), ושבעה כבשים כנגד שלדורות יש שבעה ימים בפסח שזה כנגד שהתגלה שבוע ימים ממכת בכורות עד קריעת ים סוף. אולי אפשר עוד ששני פרים כנגד אברהם כרמז שה' גאל את ישראל כיון שהבטיח לאברהם ולכן שמע את צעקת בנ"י וזכר את האבות ("ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה. וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים". שמות ב,כג-כה), שזהו שנים - שמיעת ישראל וזכירת האבות. וה' הוציאנו בשל היותנו עם אחד ויחיד שמיעוד לגלות את שמו בעולם, ולכן זהו אחד באיל כנגד יצחק שכקרבן שחיבר שמים וארץ, שכך ה' אחד מתגלה בעולם ע"י עם אחד, ואנו וה' כעין אחד שיש בנו חלק אלוק ממעל שלכן אנו עם אחד של ה' אחד שיש בנו חיבור מיוחד עם ה', וזה מתגלה ביצחק כקרבן לה' שיש בו גילוי חיבור עליון לה' ולכן איל אחד. בנ"י יצאו ממצרים כדי לתקן את העולם שנברא בשבוע הבריאה ולכן זהו שבעה כבשים וזה מתגלה כנגד יעקב שממנו בנ"י; ובפרט שנלמד שיעקב נרמז בכבשים ממעשיו בעולם שהפריד את הכבשים, שבזה הגדיל את השייך לו בממון, שזהו כרמז לתיקון העולם שאנו בעבודה מקדשים את העולם (שיש מעלה גדולה לקדושה במלאכה, לדוגמה ראה באבות דר"נ יא), וכן ממון השייך לצדיק יש בו קשר לקדושה כך שמרמז על תיקון העולם. אולי אפשר ששני פרים כנגד אברהם כמתגלה באברהם ויצחק (ולכן שנים, וכן כרמז "בני בקר" כרמז גם לבן - ליצחק) שזהו שה' חישב מהולדת יצחק לאברהם את הארבע מאות שנות גלות (בראשית טו,יג; רש"י) כדי להוציאם לאחר 210 שנות גלות במצרים (וכן שני פרים כרמז שה' קיים את הבטחתו לאברהם להוציא את בנ"י ממצרים ע"י שהחשיב את השיעבוד כפול ולכן 210 נחשבו כארבע מאות שנה), והיציאה בפועל היתה ע"י מכת בכורות שזהו אחד, ובאיל כנגד יצחק שהוא עיקר אברהם ועמד למות כקרבן , שכך גם במצרים מתו הבכורות שהם העיקר במשפחה. והסיום הגמור היה לאחר שבוע בקריעת ים סוף, ולכן שבעה, ובכבשים כנגד יעקב שממנו בנ"י, שהם עכשיו עם שלם שאינו תחת מצרים כלל, שזה היה בקריעת ים סוף, שעכשיו בנ"י מתגלים בשלמות בנקיות - שאין גילוי לשום עם אחר בהם כמו יעקב שאין בו גילוי של אחרים כישמעאל באברהם ועשו ביצחק. אולי אפשר עוד שבפסח אנו מבטלים את החמץ אבל העיקר לא רק לבטל אלא זה כדי להוות בסיס כדי להתחזק לתקן את העולם, שזה נעשה בחג שבועות שלכן בו מקריבים את שתי הלחם (ראה 'לזמן הזה' ספירת העומר, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן מקריבים שני פרים כנגד אברהם שהיה מפיץ שם ה' בעולם, הוא היסוד של גילוי תיקון עולם, לכן מתגלה כנגד שני השלבים בקדושה, בביטול חמץ וממנו ימשיכו אח"כ לקידוש החמץ; גם כנגד אברהם שהפיץ שם ה' בעולם (סוטה י,א-ב) יש ביציאת מצרים גילוי שם ה' גדול בעולם, שזהו מכת בכורות וקריעת ים סוף, לכן כנגדם זהו שני פרים כגילוי כנגד אברהם (גם סה"כ יוצא עשר בהמות (2 פרים,1 איל, 7 כבשים) כנגד עשרת המכות שגם הם גילו את שם ה' בעולם). מביאים איל אחד כנגד היום הראשון בו היתה מכת בכורות (מיתה כנגד עקידה למות ביצחק) שבמיתתם נעשה קידוש השם, כעין שבקרבן יש קידוש השם. ושבעה כבשים כנגד היום השביעי בו היתה קריעת ים סוף (וזהו כנגד יעקב שפעל מול לבן, כעין בנ"י מול מצרים הרודפים אותם; וכן יעקב פעל באזור המים כדי לפעול ליציאת הצאן בצורה שינצל מלבן (שלא יקחם אליו) כמו שבאזור המים ניצלו בנ"י ממצרים (שלא יקחום חזרה להיות עבדים כממונם) שזהו בים סוף) ובה זכינו לממון רב כעין יעקב שפעל בכבשים לריבוי ממונו, ואף היה בזה קידוש השם שלבן שינה את ההסכם כל פעם ובכ"ז נעשה בצורה שיוולד כחלק של יעקב, שהיה בזה גילוי יד ה' (וגם כולם ראו שהממון מתרבה אצל יעקב כך שמראה את יד ה'), וכמו"כ היה קידוש השם בקריעת ים סוף. אולי גם שני כבשים כנגד אברהם שלו נאמר שיגאלו, שכך ה' פעל בשתי צורות שיגאלו, שזהו שהחשיב את הזמן מהולדת יצחק וכן החשיב את ה210 שנות גלות ככפולות. כנגד יצחק זהו איל אחד, שבעקידה נעשה כעולה ולכן נאמר לו שלא ירד למצרים אלא ישאר בארץ (ב"ר סד,ג), שכך גם עכשיו נגמרה הגלות ובנ"י כבר לא אמורים להיות במצרים אלא צריכים לעלות לארץ (שזהו הלשון החמישית בגאולת מצרים - "והבאתי" וגו'); וזה אחד כנגד שמתוך כל הארצות רק א"י מיוחדת לנו (וקצת רמז שבכבשים שהם לא כנגד הארץ יש שבעה כעין רמז לשבעים, שהאות ע' בגימטריה קטנה זהו האות ז', ואיל וכבש זה אותה בהמה אלא בגילאים אחרים, ולכן יש בזה כעין רמז שדומים, ולכן מרמזים כאגב שיש ע' ארצות לע' אומות, אבל רק א"י ראויה לנו, ולכן גם אין לנו להיות במצרים). יצאנו ממצרים כדי לתקן את העולם שנברא בשבוע הבריאה, ולכן שבעה כבשים; וזה נעשה ע"י התורה שקיבלנו במתן תורה (שהיא הלשון הרביעית בגאולת מצרים - "ולקחתי") שזה לאחר ספירת העומר של שבעה שבועות, ולכן שבעה כבשים; וזה בכבשים כנגד יעקב בחיר האבות, שממנו בנ"י שקיבלו תורה, ולכן התורה נקראת עלינו בגילוי שמו: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד).