"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת" וגו' (שמות לה,א-ב). 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. מניין לאבות מלאכות מן התורה? ... רבי חנינא דצפורין בשם ר' אבהו: אל"ף חד, למ"ד תלתין, ה"א חמשה, דבר חד, ודברים תרים – מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין: מן אתרה לא חסרה כלום – אל"ף חד, למ"ד תלתין, ח' תמניא – לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת' (יר' שבת ז,ב). היר' מביא כמה רמזים בתורה לל"ט אבות מלאכה, בין השאר מביא מהפס' כאן. לכאורה נראה שאת הבסיס לל"ט מלאכות למדו ממלאכת המשכן, והלימודים שמובאים זה רק כאסמכתא לחיזוק. שעיקר הדין נלמד מהסמיכות למלאכת המשכן כמו שמובא שם בהמשך: 'כל אבות מלאכות מן המשכן למדו'; וכן בבבלי: 'הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? אמר להו ר' חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן' (שבת מט,ב). 'כנגד עבודות המשכן - אותן המנויות שם בפרק כלל גדול היו צריכין למשכן, ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה' (רש"י). אמנם אחת הדעות שמובאות ביר' זה שלמדים מהנאמר מלאכה בתורה, וזה הובא גם בבבלי, והתוס' מביא על זה שחלקו האם למדים מהמשכן או מהנאמר מלאכה (תוס' ד"ה 'כנגד'), ממילא לכאורה כך יש לומר גם ביר' ולכן כמו שחלקו בדעה זו כך גם חלקו בשאר הדעות. בכ"ז יש לחלק בין הלימוד הנאמר בתורה מלאכה לבין הלימוד של הרמזים שזה יותר רק רמז, ולכן בזה אפשר שזה רק כרמזים והעיקר הלימוד הוא מהסמיכות למשכן – שלכן הרמזים נאמרו בציווי שבת שסמוך לעשיית המשכן. גם אפשר שהיר' לא סובר כבבלי, ולכן ביר' לא הובאה הדעה שכנגד מלאכות המשכן בחלק כאן ששאלו 'מניין לאבות מלאכות מן התורה', כי זה רק לרמזים למניין ולא לעיקר הדין, לעומת הבבלי שמביא כיון שלומד על עיקר הדין מניין (ולכן גם הלשון 'כנגד מי' קצת יותר משמע כעיקר הדין מניין המקור למלאכות, ולא רק כשאלה כללית 'מניין' שאפשר כשאלה כללית מניין רמז לזה). [אמנם זה לשיטת תוס' אבל לשיטת הרמב"ן והרשב"א שלא חלקו אלא עיקר הלימוד מהמשכן והרמז בפס' זה רק תוספת לימוד, אז ממילא כך גם י"ל ביר']. אולי אפשר ע"ד הדרש שנאמר בפס' "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם" שמודגש שה' ציווה לנו איסור עשיה של ל"ט מלאכות, שכעין נרמז שכלפי ה' לא היה ל"ט מלאכות. לכן נרמז דווקא ב"אלה" כעין רמז שבמקור הראשון לשבת, שזהו שביתת ה' בבריאת העולם לא היה שביתה מל"ט מלאכות, אלא רק מל"ה מלאכות (ראה ב'תורת השבת והמועד' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מאמר 'שבת בראשית ושבת דורות', וכן ב'תורת המקרא' פרשת "יתרו"). לכן ה' מצווה שאנחנו נשבות מ-ל"ט מלאכות שלא כמותו ששבת מ-ל"ה מלאכות. לכן נרמז ב"אלה", כרמז ל-'א ל"ה' שהאות א' מרמזת על אחד, שזה כרמז על שבת בראשית (שזהו א' ההתחלה – בראשית), וכן כקיצור של אלקים, שבבריאה בבראשית נאמר רק השם אלקים, וכן א' רומז לציווי שבת הראשון שהיה רשום בלוחות הראשונים בגילוי של כנגד שביתת ה' בבריאה, שזהו ל"ה מלאכות. זהו 'א' זה גילוי של 'ל"ה' מלאכות (או שכעין רמז 'א-לה' כעין א' של שלילה - 'אי לה'  = 'לא לה', שכיום אין גילוי של לה מלאכות, אלא יותר, שיש ל"ט מלאכות). אבל בפועל למעשה חל עלינו ל"ט מלאכות בשל גילוי כנגד יציאת מצרים (ששעבדו את בנ"י ב"פרך", בא"ת ב"ש 'וגל' – גימטריה ל"ט, כמובא בתוס' מהמדרש [פסחים קיז,א; תוס' ד"ה 'למען']), שקשור למלאכות במשכן, שזה בדרגה הנמוכה יותר, לאחר שחטאנו בעגל (בעקבות הערב רב שיצא אתנו ממצרים והחטיאנו, וכן קשרנו לע"ז בעקבות גלות מצרים, ולכן יש אז גילוי כנגד גלות מצרים), לכן נאמר "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם", שעכשיו זה ציווי שעלינו לעשות שלא בדיוק כמו השביתה שלו, וזה קשור לגילוי של מלאכות שבת כנגד מלאכות המשכן, שכאן זה נאמר סמוך למלאכת המשכן כדי לומר שמלאכת המשכן לא דוחה שבת, ממילא מלאכות עשיית המשכן זהו אבות המלאכות של שבת, ולכן זה מתגלה בל"ט מלאכות כנרמז ב"אלה הדברים" או "באלה" (בדרשת ה' כעין ח' [וזה בדרשה של חכמים שמחליפים אות ה' לאות ח', כזה כרמז שקשור לגילוי שחל אצלנו]). [לכן גם הפרשיה של שבת כאן נאמרה לאחר שבפרשיה קודמת נאמר על הלוחות השניים שמשה הוריד, כרמז לשבת של הלוחות השניות; וכן שפני משה קרנו אור ובנ"י פחדו מזה, כגילוי שבנ"י לא היו במעמד הגבוה שהיה קודם לחטא, ולכן כאן נצטווינו על ל"ט מלאכות כבעשיית המשכן]. המשכן כנגד בריאת העולם ('אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", וכתיב: "נוטה שמים כיריעה". ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז)' וכו' [תנחומא "פקודי" סימן ב]), כך שבזה כעין מרמז על שבת שכנגד שביתת ה' בבריאת העולם, אבל בגילוי שיש אצלנו (שאנו בדרגה נמוכה יותר, שאנו חטאנו ויש לנו משכן לכפרה ולצורך השראת שכינה) ולכן מתגלה בל"ט מלאכות כמו בבניית המשכן שהוא כנגד הבריאה במעשה שלנו (שאנו בונים אותו).