"קימו וקבל [וקבלו] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה" (אסתר ט,כז). '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" - קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). 'בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם' (רש"י). בפורים היתה קבלת תורה מרצון כהשלמה למתן תורה שבסיני, מדוע דווקא אז זה קרה? בפשטות זה כתוצאה מהנעשה בפורים, ששמחו כל בנ"י בנס ההצלה הגדול (שעל כולם נגזר מיתה), ולכן משמחתם ורגשי תודה לה' קיבלו על עצמם את חג פורים ויחד אתו גם קבלה של כל התורה מרצון גמור (לכן הלימוד הוא מפס' שבפשטותו הכוונה שקיבלו על עצמם את פורים בצורה מושלמת ["ככתבם וכזמנם"] ולתמיד ["בכל שנה ושנה"]). אולם נראה יותר מזה שנאמר "וקבלו" אבל בכתיב זה "וקבל" בלשון יחיד, כרמז שכל בנ"י היו אז באחדות גמורה ולכן אז זה זמן ראוי לחיבור לתורה, כמו שהיה בסיני במתן תורה: 'גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו", נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום). לכן עכשיו שנעשה אחדות בכל בנ"י זהו זמן שראוי לקבלת תורה כמו בסיני, ולכן אז זה הזמן של השלמת מתן תורה. עוד נראה שפורים היה בתחילת בית שני שהיה שונה מבית ראשון, שלא היתה בו השראת שכינה: 'והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א, ח) "וארצה בו ואכבד" וקרינן "ואכבדה"? מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים' (יומא כא,ב). לכן עכשיו שמתחיל הזמן של השראת שכינה בנסתר, ראוי גם להראות את חיבורנו לתורה (שהיא יסוד המקדש והשכינה בעולם) בצורה של גילוי ה' נסתר, שאין גילוי ה' גדול כמו במתן תורה שהוא שגרם לכפיה (שלא יכלו לסרב כיון שראו בעין את גילוי השכינה והחשיבות של התורה לעולם, כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה', אדר, 'שמחת פורים - שמחת תורה'), לכן עכשיו שזהו זמן של הסתר פני ה' נעשה בתחילתו קבלת תורה מרצון (ובעקבות מעשה של נס גדול שנעשה בהסתר פנים שזהו פורים). אולי אפשר גם שנאמר על תחילת בית שני שהיה בו בסגולתו כעין כמו בדור יציאת  מצרים: 'כדתניא (שמות טו טז): "עד יעבר עמך ה׳ עד יעבר עם זו קנית", עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא' (ברכות ד,א). לכן גם כמו שביציאת מצרים קיבלו את התורה, כך גם בהגעה בתחילת בית שני היה בו כעין קבלת התורה, ולכן זה התגלה בהשלמת קבלת התורה מרצון (שהרי התורה כבר התקבלה בסיני כך שאי אפשר לקבל שוב). אולי לכן: 'אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי ... תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל", מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר (דברים ד, יד) "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלקיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט". ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב' וכו' (סנהדרין כא,ב). הרי שבעזרא היה גילוי שראוי לקבל את התורה, שזהו גם שבתחילת בית שני היה כעין גילוי כמו ביציאת מצרים; וזה בא לידי ביטוי בכתב אשורי שניתנה בו התורה להם, ואותו כתב גם התברר ע"י בחירתם של ישראל, שזה כרמז שהיה גילוי של קבלת תורה בגילוי של קבלה מרצון, וזה השלים את קבלת התורה, שזהו האשורי שהוא כתב משובח יותר ('למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב' [שם כב,א]) כמו שהתורה נעשתה עכשיו שלמה – משובחת יותר. אולי עוד אפשר שבית שני היה ראוי להיות הבית העתידי שתבוא בו הגאולה, שלכן התלבטו איך לבנותו. ממילא כיון שהיה ראוי להגעת הגאולה אז לא ראוי שהחיבור לתורה יהיה עדיין בפגם של קבלה בכפיה, שיש בזה מודעא גדולה על התורה, שלא ראוי שבכך תופיע השכינה בתיקון העולם (שזה ע"י שלמות התורה בעולם), אלא צריך להיות בשלמות, ולכן אז התגלגל שיקבלו על עצמם את התורה ברצון. לכן מובן שבפורים היה גילוי שמרמז על תהליך הגאולה, כיון שזהו שורשו: 'דלמא (= דרמא – סיפור) רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך (אסתר ו) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך (שם) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך (אסתר ח) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ (שם) "ליהודים היתה אורה ושמחה"' (יר' ברכות א,א). לכן גם בבית שני בסופו עלו הרומאים שהם אדום, שעמלק שייך למשפחות אדום – עשו, שאילו היו זוכים לגאולה זה היה מגיע לידי גילוי במחיית עמלק והכאת אדום ("ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" [עובדיה א,כא]), לכן גם כאן בתחילתו זה התגלה במחיית עמלק בפורים (שהמן ומשפחתו היו עמלקים; אבל גם יותר מזה – אף שאר ההרוגים היו עמלקים ע"פ התרגום [ראה ב'מועדי ישראל' פורים, 'מחיית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), שמחיית עמלק קשורה לגאולה (שאז ימחה זכר עמלק [שהוא שורש הטומאה] והשכינה תתגלה בשלמות), כך שבית שני קשור לגאולה שאילו היו זוכים היו מתקדמים קמעא קמעא עד שנגאלים (כמו שיהיה לעתיד), וכך זה בא לידי גילוי בפורים, ולכן אז (יחד עם מחיית עמלק שנעשה אז) קיבלו את התורה מרצון, שיהיה חיבור שלם וראוי לתורה כראוי לתיקון העולם שהיה ראוי אז. אולי עוד אפשר שעכשיו באים מחדש לא"י בחזרה מהגלות, וא"י היא מקום התורה ('ד"א: "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים; שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' [ספרי עקב, מג]), לכן ראוי לבטא חיבור לתורה, וזה נעשה ע"י שקיבלו על עצמם את התורה, ועכשיו זה מרצון (כי אין גילוי ה' בגלוי, ועוד) שנחרב הבית וגלו בשל ע"ז (כאחד משלושת העברות עליהם נחרב הבית [יומא ט,ב]), ולכן עכשיו כשבונים את בית המקדש מחדש וחוזרים לא"י זה מתגלה בהיפך מחיבור לע"ז. לכן גם בתחילת בית שני ביטלו את יצר הע"ז, וכך גם בפורים היה גילוי שבנ"י לא עבדו ע"ז מרצון בימי נבוכדנצר ('שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? ... אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה מלבו"' [מגילה יב,א]). התורה היא נגד ע"ז, שהתורה היא גילוי רצון ה' ומלכותו (שאנו עושים את רצונו) להבדיל מע"ז שמראה את ההיפך ח"ו; לכן 'דתניא: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה' (נדרים כה,א) [וכך הרמב"ם הביא את טעמי המצוות כגילוי נגד ע"ז]. לכן עכשיו כשמבטלים את כח יצר הע"ז בשלמות ראוי להראות גילוי של התורה בשלמות. שכל זה (ביטול כח יצר הע"ז) נעשה בכח מעלת א"י: 'דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע, והכא כתיב (נחמיה ח) "ישוע", בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי?' (ערכין לב,ב). לכן עכשיו שחוזרים לא"י זה בא יחד עם ביטל ע"ז וחיזוק הקשר לתורה, שזה נעשה ע"י שקיבלו על עצמם את התורה ברצון.