פרשנות אונקלוס - פרשת משפטים

שמות כא,א: וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם: אונקלוס: תסדר. תה"ת: תסדיר. אונקלוס מבין צריך להסדיר לפני העם את החוקים, כלומר ללמדם תורה, כך שיהיה להם מסודר, לא רק סתם לשים.

שמות כו,ו: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת: אונקלוס: דיניא. תה"ת: הדיינים. אונקלוס מבין ש'אלוהים' פירושו האנשים הפוסקים בין טוב לרע, בין צדיק לרשע, כעין נעשי ה'.

שמות כא,יט: רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא: אונקלוס: ואגר אסיא ישלם. תה"ת: ושכר הרופא ישלם. אונקלוס מפרש שהמזיק לא ירפא בעצמו אלא ישלם שכר רופא.

שמות כב,ב: אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ: אונקלוס: עינת דסהדוהי נפלת עלוהי. תה"ת: עין העדים נפלה עליו. לפי אונקלוס לא מספיק שהגנב בא בגלוי ובאור יום, אלא צריך שיראו אותו עדים, ואז יתרו בבעל הבית שלא יהרוג את הגנב, אחרת זה ייחשב לו כרציחה.

שמות כב,יט: זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, יָחֳרָם--בִּלְתִּי לַיהוָה, לְבַדּוֹ: אונקלוס: לטעוות עממיא. תה"ת: לאלילי העמים - לטעויותיהם. אונקלוס מבחין בין 'אלוקים' ל' יקוה'. הראשון נחשב כבעל כוח פסיקה וביצוע – כולל אלילי העמים, וכולל דיינים, ה' – הוא רק אלוהי ישראל.

שמות כג,ה: כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ: אונקלוס: משבק תשבוק מאד בלבל עלוהי ותפרק עמה. תה"ת: סלוח תסלח מה שבלבך עליו ותפרוק עמו (את החמור). אונקלוס מבחין 'עזוב' כסליחה, לא כ'עזור', שאף לשונאך צריך לעזור לאחר שאתה רואה אותו בצרתו, וסולח לו.

שמות כג,יט: לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ: אונקלוס: לא תיכלון בשר בחלב. תה"ת: לא תאכלון בשר עם חלב. אונקלוס מפרש, לא לפי הפשט.

שמות כד,ח: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם: אונקלוס: על מדבחא לכפרא על עמא. תה"ת: על המזבח לכפר על העם. אונקלוס מפרש לא לפי הפשט, שהרי לא ניתן לזרוק דם על העם כולו.

שבת שלום, שבת של סדר אלוהי, צדק, דאגה לניזוק, מחילה איש לרעהו וכפרהש, אורן.