הטוב זקוק למסירות נפש. אי אפשר להתעלות, אלא ע"י מלחמה מתמדת עם הקשיים, עם היצר הרע והתרחקות מהבלי העולם הזה. רק בדרך זו מתגדל ומתפתח הטוב. ההיפך הגמור הוא הרע. די לו לאדם להיסחף בתאוות ליבו, שכן הרע לא זקוק למסירות נפש, הוא נתון בקלות לכל אחד. וכך כתוב בזוהר הקדוש: "הטומאה בחינם היא, והקדושה בשכר".

יסוד מתבאר לנו, גם כאשר מתרבה הרע, הטוב המועט שנגדו עולה עליו וממילא תמיד יש צידוק לקיום העולם. זהו שאמרו חז"ל: "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים".

ויש כאן מוסר השכל: כל אדם העומד בפני התחלת דבר גדול בחייו, אם יסתכל על כל הקשיים העומדים לפניו, יתייאש וישאל את עצמו, כיצד אוכל להתגבר על כל כך הרבה קשיים? כאן מלמדת אותנו התורה: שכדי לברוא טוב, יש לדבוק ולהאמין בטוב ולהתעלם מהרע.

(הרב יצחק רקובסקי)