'"קול דודי הנה זה בא". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין: רבי יהודה אומר: "קול דודי הנה זה בא" – זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אמרו לו: משה רבינו, היאך אנו נגאלין? והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה” (בראשית טו יג), ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא "מדלג על ההרים" – אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורים – מדלג על החשבונות ועל הקצים והעיבורים ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב). רבי נחמיה אומר: "קול דודי הנה זה בא" – זה משה, בשעה שאמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אמרו לו: משה רבינו, היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו. "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" – אין הרים אלא בתי דינים, כמה מה דאת אמר "ואלכה וירדתי על ההרים” (שופטים יא לז), ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: "החדש הזה לכם” (שמות יב ב). רבנין אמרי: "קול דודי הנה זה בא" – זה משה, בשעה שבא וכו', היאך אנו נגאלין וכל מצרים מלאה מטנופת עבודה זרה שלנו? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא "מדלג על ההרים" – ואין הרים אלא עבודה זרה, שנאמר: "על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו” (הושע ד יג) – ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: "החדש הזה לכם” (שמות יב ב). רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב – אומר: "קול דודי הנה זה בא" – זה מלך המשיח, בשעה שהוא בא ואומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אומרים לו: היאך אנו נגאלין? והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות? והוא משיבן שתי תשובות, ואומר להם: אחד מכם גולה לברבריא, ואחד מכם גולה לסרמטיה – דומה כמו שגליתם כלכם. ולא עוד, אלא שהמלכות הרשעה הזאת מכתבת טירנייא מכל העולם, מכל אומה ואומה. כותי אחד בא ומשעבד בכם, סרקי אחד בא ומשעבד בכם, כושי אחד בא ומשעבד בכם – כגון ששעבדה בכם כל אומתו, וכאלו נשתעבדתם בשבעים אומות, ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: "החדש הזה לכם” (שמות יב ב)' (שהש"ר ב,ח [וכן בפסיקתא רבתי טו,ז]). במדרש חלקו על הפס' איזה טענה אמרו בנ"י, ומה ענה להם משה. (נראה שר"י דיבר על הזמן שנאמר לגלות, כנגד ששמו יהודה כמלכות יהודה, שמולה יש את מלכות אפרים, ומהם יצאו לפני הזמן ומתו [פרקי דר"א, מח (ומודגש שעשו זאת 'בגאות לבם שהם מזרע המלכות', כך שמודגש עניין המלכות)]; וכן יהודה מלשון להודיע, שה' הודיע שיהיו בגלות מצרים 400 שנה. ר"נ מדבר מצד שאין להם מעשים טובים, ששמו מלשון נחמה, שמתקשים לקבל את הנחמה שעומדים ליגאל; וכן נחמיה נשמע כעין המילים 'נחמ ממה', מכח מה תבוא הנחמה. רבנן מדברים מטעם הע"ז, כי זהו יעודם של רבנן ללמד תורה לבנ"י ולעמוד על כך שישמרו תו”מ, ולכן זהו כמתגלה שלא שומרים אלא חוטאים בע"ז). אולי כיון שיש שלוש דעות מה היתה טענת בנ"י לאי יציאה, אפשר להבין את המדרש כמה יצאו ממצרים: 'ד"א: וחמושים עלו – אחד מחמשה. ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות. … ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה, שנאמר (שמות י) "לא ראו איש את אחיו", שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם' (מכילתא שמות יג,יח), שאולי בפועל יצאו אחד מחמשה, אלא שבטעם מדוע מתו ולא יצאו, זה מתברר גם על הדורות הקודמים שחשבו כמותם, ולכן לא היו יוצאים כמותם. שהיו רבים שחשבו שאין לצאת לפני הזמן גם אם יוכח אחרת, והיו שחשבו שבשל הע"ז הם לא יגאלו בשום פנים, והיו שחשבו שאין בהם זכות ליציאה ולכן אין לצאת גם אם יבואו לגאלם. לכן אע"פ שבפועל יצאו אחד מחמשה, בכ"ז מרמזים כמה הדבר היה נפוץ עד שכאילו אם כולם היו חיים עכשיו היו יוצאים מעטים בשל מחשבותיהם נגד הגאולה, ולכן ישנם שלוש דעות בחז”ל מהם שלושת הדעות שחשבו בנ”י, וכך יש את הכמות שהיו מתים, כעין כל אחוז מסויים שמופיע זה נגד טענה אחרת (ולכן יש שלוש דעות מהו האחוז שיצא, ויש שלוש דעות בטענת בנ”י שלא לצאת), לומר כמה היו נפוצות הטענות בבנ"י במשך גלות מצרים שכביכול הם (כולל אותם שמתו במשך השנים) היו נמנעים מלצאת ממצרים (אולי גם לכן מתו בשלושת ימי האפילה, כעין רמז לשלושת הדעות שהיו קיימות) [שהמדרש לא בא להדגיש  כמה יצאו בפועל (אע”פ שעל זה נאמר פשט הפס' ודבריהם), אלא לדרוש כמה עמוק היתה הרעה (=טענותיהם) שבגללה היה ראוי שלא יצאו מבנ”י]. אולי שלושת הטענות זהו החלוקה של הכתות שלפני קריעת ים סוף: 'ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים; אחת אומרת: נפול לים, ואחת אומרת: נחזור למצרים, ואחת אומרת: נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת: נצווח כנגדן' וכו' (יר' תענית ב,ה), שזה משקף את הטענות שהיו בבנ"י על היציאה ממצרים. הכת שאומרת לחזור למצרים אמרתם נובעת מההבנה שעדיין לא הגיע הזמן ליגאל (ר"י), הדעה לעשות מלחמה נובעת מהצורך לזכויות, להילחם כדי לעשות מעשים (מצוות מלחמה) כדי שיחשב לנו לזכויות (ר"נ), הדעה להתפלל – זה בקשה מה' שישמע אלינו ויצילנו מהצרה, שלא יביט לחטאינו (כע"ז) שמעלה את מידת הדין להעניש, אלא ירחם ויבטל את הרעה (רבנן) [הדעה להיכנס למים, זה להתאבד, שזה רק בגילוי בים לאחר שברחו ממצרים ולכן יענשו מאוד על ידם, ולכן מעדיפים למות, וזה לא היה שייך לטענות נגד היציאה לפני שיצאו ממצרים. או שזה ללכת במים וה' יעשה לם נס כהמשך הניסים שהיו קודם ויקרע להם את הים, שזה אלו שהיו מאמינים בה', וממילא לא קשור לגילוי נגד היציאה]. נראה שחז"ל לא סתם הביאו את הדעות האלו, אלא יש בזה רמז גם לגאולה שלנו, כיון שגאולת מצרים וגאולה אחרונה דומות, לכן גם בסוף מביאים ר"ה ור"י טענות מפי ישראל נגד הגאולה בימות המשיח, לומר שגילוי דומה יש גם בגאולתנו, וכך באו חז"ל להזהירנו מלטעות במחשבות שאינם נכונות על הגאולה בתקופתנו (הנשמעות בפי חלק מהחרדים). [אולי לכן הביאו את הטענות על הפס' שזה החודש הראשון (שהוא ראשון בשל הגאולה אז, ולכן קשור לגאולה והטענות נגדה), ולא על הפס' של לשונות הגאולה (שלכאורה היה ראוי יותר להביא זאת שם כשהתבשרו שיגאלו), כדי להדגיש על הקשר לגאולתנו, שגם היא בחודש ניסן, כיון שיגאלו כמו שנגאלו ממצרים ולכן זה בחודש ניסן; כך שיש בזה רמז שרומז לקשר לימנו]. נראה שדברי ר"י שטוענים על שלא הגיע זמן גאולתנו, זה כנגד הטענה שאסור לעלות לארץ ולישבה ולהקים שלטון יהודי בשל שהמשיח עוד לא בא ויש איסור של שלושת השבועות, שכעין ה' אמר לנו שלא לפעול בינתיים להביא את הגאולה ע”י עליה לארץ עד שיגיע הזמן בביאת המשיח, שזהו כמו שאמר שלא יגאלו במצרים עד 400 שנה (על הטענה של שלושת השבועות בימנו – ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המדינה' 'אדמת הקודש ופקנ"פ מנקודת מבט הלכתית', וכן דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'קמעא קמעא', 'שלוש השבועות'). דברי ר"נ זה כנגד הטענה שאנחנו לא ראויים ליגאל בנתיים, שכל מה שנעשה אינו קשור לגאולה ואין לקחת בזה חלק עד ביאת המשיח, שיכול לבא גם באחישנה אבל כרגע עדיין לא בא ולכן אין בנעשה בימנו קשר לגאולה (לא מצד הזמן שעדיין כביכול חל האיסור לעלות לארץ [שזה כנגד הזמן שנאמר לאברהם], אלא מצד שאנחנו לא ראויים עדיין ליגאל, כי אין בנו מספיק זכויות, כעין טענת בנ”י שאין בהם זכות ליגאל). דברי רבנן זה כנגד הטענה שלא יכול להיות שהפלאים שנעשו בדורנו קשורים לגאולה כיון שהחילונים הם שהקימו את המדינה, ולכן לא יכול להתגלות בזה קדושה (ואפילו יש טועים כ"ך עד שטוענים שזה מעשה שטן...), כעין טענת בנ"י שחוטאים לגמרי, שמלאים בע"ז. אולי אפשר גם שבדברי ר"ה ור"י על הטענה בגאולה, נאמר שבנ"י טוענים דבר אחד, והמשיח עונה שתי תשובות שעונות לשאלה האחת, אולי זה רמז על שלושת הטענות שנאמרו קודם, שיש טענה שהיא היסוד לשתי האחרות; אותם המתנגדים לגאולתנו זה בשל שחושבים עצמם לצדיקים גמורים שהם האמת הבלעדית, ולכן שקועים בדעתם ולא רואים את המציאות (שתואמת לדברי התנ"ך וחז"ל, ובכלל לא מוכנים לשמוע דעה אחרת משלהם [שלכן לא מכניסים ספרים שאינם של הרבנים שלהם]), שהם טוענים שהם דבר ה' בלבד ולכן אי אפשר להיות אחרת – כמו שבנ"י טענו שהם זה דבר ה' ע"פ הנאמר שישועבדו 400 שנה. בטענותיהם בפועל טוענים שני דברים – דבר ראשון זה שעדיין לא הגיע זמן הגאולה כיון שאין בנו מספיק זכויות ליגאל [באחישנה] (כטענה שאין זכות לגאולה), ודבר שני זה שהחילונים קשורים לציונות ולכן אין זה גאולה כיון שהם חוטאים (כעין הטענה שהם חוטאים עד שיש ע"ז שלהם בכל מקום).