"ויהיו חיי שרה" המילים הללו לכאורה היו אמורות לבאר לנו את קורות חייה של שרה, ילדותה, בגרותה, נישואיה, התמודדותה מול נסיונות שעברה עם בעלה, תחושת הנסיון, המשברים עם הגר, עיכוב הילודה ועוד כהנה וכהנה. אולם, בהמשך הפסוקים לא מתארים לנו את קורות חייה, אלא ההיפך, "ותמת שרה בקריית ארבע... ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" וממשיך למעשה מציאת מערת הקבורה וכו'. אם כך, היתה התורה צריכה להתחיל ויהי מיתת שרה. אלא רמז יש בדבר,צדיקים במיתתם קרואים חיים, כל זמן שהצדיק בחייו, אין אישש שם לב למעשעו, להליכותיו, לתפילותיו, למעשיו הטובים ולגמילות חסדיו. החסד שהוא עושה, זה דבר ברור מאליו. אולם, לאחר לכתו לבית עולמו מתחילים להרגיש את חסרונו ומתחילים לדבר בשבח מעשיו הטובים. כך היה אצל שרה, כל זמן שהיתה בחיים לא הורגשו עשרת הנסיונות שעברה עם בעלה, עניין הגר וישמעאל והיחסים בינהם ועוד ממעשיה המיוחדים, כשנפטרה, הורגש חסרונה. (תענית ד', ב"ב טז', חולין צה)