צרעת מילה ושבת
פרשת תזריע פותחת באשה יולדת ועוברת לדיני צרעת, חז"ל דרשו על זה כמה דרשות.ואולי אפשר להוסיף שביולדת מופיע דין מילה, ואומרים חז"ל שברית מילה לשמונה ימים כיון שצריך שתעבור עליו שבת (מדרש רבה אמור כז,י) והנה על שבת נאמר "וקראת לשבת ענג" (ישעיהו נח,יג) שזהו מעלה של השבת (ראה במאמרו של מרן גדול הדור ופארו הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב"תורת השבת והמועד") ונאמר שאין למטה מנגע ואין למעלה מענג (יצירה ב,ז) כך שבעצם הם 2 הפכים, ומימלא שבת היא ההפך מנגע. ניראה ששבת זה זמן לרוחני שהיא מחברת את האדם לתורה ולבנ"י, שהחלק הקדושתי מאחד בבנ"י (שרק הגופים מחולקים) וזהו ההפך מנגע שבא על לשוה"ר,שמשתמש בפה לטומאה (במקום לתורה) ולפגיעה בבנ"י, ומימלא מי שמושלם בחיבורו לשבת לא יבוא לדין נגעים. וזהו הקשר למילה שהיא אות ברית קודש, שמצד אחד זהו החיבור ברית עם ה' ומצד שני עם בנ"י, שבנ"י ניקראים מולים (משנה נדרים ג,יא) וזהו שמילה קשורה לשבת מצד הזמן (8 ימים) וכן דוחה שבת, ולכן מכח כמו השבת גם דוחה צרעת [וזה בא לידי ביטוי להלכה ע"י צורת הכלל ההלכתי שעשה דוחה ל"ת] (רמב"ם מילה א,ט). ושבת זהו זמן לקדושה וחיבור בבנ"י ולכן זהו הזמן לזיווג קודש של איש ואשתו, שאחדותו הגמורה באה לידי ביטוי בולד, ולכן הברית בהקשר שבת קשורה לחיבור מושלם בין בני הזוג, וזהו העומק של דברי הגמ' (נדה לא,ב) 'ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים' שמעבר לפשט הפשוט יש בזה גם עניין עקרוני שהמילה שייכת בחיבור הקדוש של בני הזוג, ולכן לא מלים כשהם עצבים 'שאסורין בתשמיש' (רש"י) שיש בניהם נתק, אלא דווקא כשיש להם אפשרות חיבור והם שמחים בקדושה, וזהו ההפך מצרעת שמוצא מהמחנה, מחיבור לבנ"י ויושב בצער.