"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח,יא). "וישכב במקום ההוא” רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב. ור' נחמיה אמר: כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן, לא שכב' (ב"ר עח,יא). ר"י ור"נ חלקו האם בא למעט שכיבה של מה שהיה קודם או שכיבה של להבא. לר"י בא למעט שכיבה שהיתה קודם, שזה יותר הגיוני לומר כנגד מה שהיה קודם, שעכשיו סוף סוף שוכב מה שלא עשה עד עכשיו, לעומת על מה שיהיה, שעדיין לא נעשה כך, שמה יש להשוות לדבר שעדיין לא נעשה? לעומת זאת ר"נ לומד על העתיד שעכשיו יכול לשכב אבל בהמשך לא יוכל, ודרש שפס' סמוך נאמר "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (פס' י), שבחרן לא יוכל לשכב; בנוסף לא מוזכר בית עבר כך שעדיף לדרוש על מה שנאמר במפורש (ולר"י אע"פ שלא נאמר במפורש בכ"ז היה בבית עבר בין זמן יציאתו מב"ש עד הליכתו לחרן, ולכן בפס' שיוצא מב"ש לחרן נרמז היותו בבית עבר). [אולי זה מתאים לאומרם, שר"י קשור לספרא, ואילו ר"נ לתוספתא ('דאמר ר' יוחנן: … סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה' וכו'. סנהדרין פו,א). בספרא זהו לימוד ודרישת הפס' שזה יותר מתאים לבית מדרש שיושבים ומתעמקים ומבררים מהמקורות, ולכן ר"י שקשור לספרא הוא זה שרואה לנגד עיניו את בית מדרשו של עבר, ואילו ר"נ שקשור לתוספתא שזהו אוסף דעות להלכה, זה מתאים לעשיה הלכה למעשה בחיי היומיום, ולכן רואה לנגד עיניו את זמן היותו של יעקב בבית לבן, ששמר שם על ההלכה]. קודם לכן מובא במדרש מחלוקת על איחוד האבנים: '"ויקח מאבני המקום” ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אמר: שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני, שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. רבי נחמיה אמר: נטל שלושה אבנים, אמר: אברהם, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו. יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, ואני, אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי. וכיון שנתאחו, ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו' וכו' (ב"ר שם). בפס' מובא האבנים והשכיבה אחד אחר השני: "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא", כך לכאורה ראוי היה לתאם ביניהם (ובכלל כל אחד שמדגיש משהו היה ראוי שידגיש כמותו [גם אם לא היו סמוכים יחד בפס']), ולכן כיון שר"י דורש את האיחוד על י"ב השבטים לכאורה היה ראוי שידרוש על זמן בית לבן שם נולדו י"ב השבטים, וכן ר"נ כיון שדורש על יחוד שם ה' עליו היה ראוי שיאמר בשכיבה על בית עבר ששם למד תורה שבה מתחברים לה', ושם ה' חל עליו, אולם שניהם אומרים ההיפך מזה? אולי אפשר שיש קשר בין הדברים בעומקם, שהנה יעקב עכשיו יורד לבית לבן כדי להקים את בנ"י, לכן היה צריך לשבת י"ד שנה בבית עבר וללמוד תורה כדי להתחזק בתורה, וכך כשירד ללבן לא יתקלקל ממנו אלא ימשיך להיות דבוק בתורה וכך יקים בית נאמן לה', שיצאו ממנו י"ב השבטים, לכן אומר ר"י מצד אחד את האבנים כרמז לשבטים שיצאו ממנו ובאחדות כראוי לבית נאמן לתורה, ודרש שהתאמץ ללמוד תורה בבית עבר שלכן לא שכב לנוח שם, שזהו היסוד שיהיה ראוי להקמת י"ב השבטים ממנו. לעומתו ר"נ לומד את האבנים על יחוד ה' עליו, וגילוי ה' בעולם זה לא להשתקע רק בביהמ"ד ולהתנתק מהעולם, אלא להיפך, מתוך לימוד תורה לצאת ולגלות את רצון ה' בעולם, לתקן את העולם ולגלות את שם ה' בעולם, לכן ביטוי שיא לזה הוא בהיותו בבית לבן שטוף הרשעות, ששם יעקב גילה ברבים את שם ה' בעולם, שלא כרוב העולם שמתרשלים בעבודה, הוא לא נח כיון שההלכה דורשת שלא להתרשל בעבודה, וכן עצם העבודה היא מעלה בקדושה (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'משנת המדינה' עמ' 85-86, וב'משנת הגורן' עמ' 199-200), כך שיש בזה גילוי שם ה' בעולם, לכן יחוד שם ה' עליו קשור לעבודתו בלא מנוחה אצל לבן (וגם עצם זה שנמצא במקום שיא הטומאה ועדיין שומר על דרך ה' זהו גילוי גדול ששם ה' חל בו). עוד אולי אפשר שבבית מדרשם של שם ועבר למדו שבע מצוות בן נח (שהרי כל הלומדים שם לא היו ישראל, וכך גם העמיד מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [ב'תורת המקרא' עמ' 23] שזה מה שלמדו שם), לכן עכשיו כשיעקב בא לרדת לחו"ל שם שמר רק על שבע מצוות בן נח, אז הוא בא ללמוד מהם בדיוק ההלכות והפרטים של שבע מצוות אלו, וזה קשור לי"ב השבטים כיון שבשל היותו בחו"ל יכל לקחת שתי אחיות (רמב"ן; ויקרא יח,כה) ממילא מה שהעמיד יעקב את 12 השבטים שנעשה ע"י לקיחת אחיות (רחל ולאה) זה קשור לשבע מצוות בן נח, ולכן קשור לכך שלמד היטב (בלא מנוחה) בבית מדרשו של עבר, ולכן קשור לחששו של יעקב האם יצליח להעמיד כראוי את י"ב השבטים, ולכן נעשה לו איחוד באבנים כנגד בנ"י, שזהו דעת ר”י. לעומתו ר"נ סובר שיעקב חשש שמא לא יחול עליו יחוד ה' כמו שהתייחד על אברהם ויצחק, ולכן התאחדו לזה האבנים, ונראה שחששו (שמא ה' לא ייחד שמו עליו) נבע בשל שהולך להיות אצל לבן הרשע, ולכן היה יכול להיות ריחוק מה', כמו אצל אברהם שה' לא דיבר איתו בשל שלוט היה איתו ('"אחרי הפרד לוט" – כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו' [רש"י; בראשית יג,יד]), ממילא איחוד האבנים כרמז ליחוד ה' עליו קשור להיותו אצל לבן, ולכן נרמז שלא שכב אצל לבן שהיה רשע ולכן גם העביד אותו קשות (וכן כיון שיורד לחו”ל שזה מקום שאין בו השראת שכינה, ועוד עובד בשביל לבן הרשע [שכעין מתחבר אליו] חשש שה' לא ייחד שמו עליו, וכן האבות הגיעו למעלתם בזכות א"י [מהר"ל דרך חיים ה,ט] ולכן חשש שבשל חו"ל לא ייחד ה' את שמו עליו כמו על שאר האבות). אולי ע"ד הרמז לר"י זה י"ב השבטים ובית עבר, כרמז שרבקה שהתרוצצו עשו ויעקב בבטנה בשל מריבתם, הלכה לבית שם ועבר ואמרה "למה זה אנכי": "ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'” (בראשית כה,כב), שבזה רמזה שלא רוצה את י"ב השבטים (ולכן לא יצאו ממנה ומיצחק): 'רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עיברתי מנין "זֶ"ה"' וכו' (ב”ר סג,ו). לכן דרש ר”י שיעקב רצה לברר שיצאו ממנו י”ב השבטים ויהיו מאוחדים (שלא יריבו כעשו ויעקב) ולכן זה היה קשור לבית מדרשו של עבר. לעומת זאת ר”נ דרש על יחוד ה' עליו ועל בית לבן, שאע”פ ששיעבד אותו לבן שלא נתן אפילו זמן לשכב, בכ”ז לא הצליח לפגוע בשמירת המצוות של יעקב, כמו שאומר "עם לבן גרתי” (בראשית לב,ה), '"גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר: עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש”י), ולכן מתגלה בו שם ה' בעולם, שמחובר בשלמות לה', וממילא גם ה' מייחד שמו עליו. אולי אפשר כרמז, שלר"י יעקב לא שכב י"ד שנה בבית מדרשו של עבר, ועכשיו שם י"ב אבנים כנגד בנ"י, סה"כ כ"ו (14+12) כנגד שם הויה, שעכשיו בא להביא את בנ"י לעולם שלומדים ושומרים תורה ומגלים את שם ה' בעולם. ואילו לר"נ יעקב לא שכב כ' שנה כעין כנגד שני לוחות הברית (השלמים והשבורים ובהם היו עשרת הדברות), ובזה (במתן תורה, ובמקדש שמרכזו הארון) ה' הראה את ייחודו עלינו, כהמשכם של שלושת האבות (גם הדבקות הגדולה של בנ"י בה' מתגלה בבית המקדש שהוא בגילוי של שלוש [ראשון, שני ולעתיד לבא], כעין כנגד האבות).