"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח,יא). '"ויקח מאבני המקום", ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אמר: שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני, שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. רבי נחמיה אמר: נטל שלושה אבנים, אמר: אברהם, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו. יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, ואני, אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי. וכיון שנתאחו, ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו. רבנן אמרי: מיעוט אבנים שנים. אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק יצא עשו וכל אלופיו, ואני, אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת' (ב"ר סח,יא). חז"ל חלקו כמה אבנים שם מראשותיו ומה הם מסמנים בכך, מניין להם לדרוש כך? נראה שדרשו ממה שנאמר "מאבני המקום וישם מראשתיו", שרמזו במילה "מראשתיו" שרומז לראשית (וכמו שהראש הוא ראשית הגוף מלמעלה למטה, וכן הוא הראשון בחשיבות – שעיקר המעלה היא בראש [בשכל]). ר"י למד מזה על בנ"י, שנקראו ראשית: "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג). ר"נ למד מזה על האבות (שבדק אם הוא אחד מהאבות שה' ייחד שמו עליהם) שנרמזו ב"ראש" [בראשית ישראל]: "כי מראש צרים אראנו" (במדבר כג,ט), '"כי מראש" אלו אבות' (במדבר רבה כ,יט). רבנן למדו שמרמז שלא יצא ממנו פסולת, אלא כולם יהיו ממשיכי דרכו, נראה שרמזו זאת בפס' כמו ר"י "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", שזה מרמז שיעקב בדק שכל בניו יהיו קדושים לה' ("קדש ישראל לה'"), שלא יצא ממנו פסולת, וגם קשור לפס' על התורה שנקראת ראשית: "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח,כב), שזהו שאנו העם של ה' להבדיל מהפסולת שאינם בנ"י ואינם קשורים לתורה. אולי אפשר שלמדו זאת גם מההמשך מה שראה בחלומו שבזה ה' רמז למחשבותיו: רבנן הדגישו את "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו" (פס' יב) רמז ש"בו" קשורים מלאכים, כרמז שכל בניו (שקשורים בו) יהיו קדושים כמלאכים שלא יהיה פסול בזרעו (וכן באדם יש צד יצה"ר, מה שאין במלאכים, כך שכרומז שבו יהיה כגילוי של מלאך שאין בו גילוי רע, שזהו שלא יצא פסולת מזרעו). ר"נ רמז מדברי ה': "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק" (פס' יג), שה' ניצב עליו שזהו שמתגלה בו ואומר שהוא אלקי האבות, שבכך כעין מאחד אותו כמו האבות שקשורים בה', שמייחד שמו עליהם (גם ההמשך "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" קשור לכך, כיון שהתגלות ה' ראויה זה דווקא בא"י). ר"י הדגיש את ההמשך: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה" (פס' יד), שמרמז על זרעו הרב, שזהו גם בהתחלה הרבה, שזהו שיצאו ממנו י"ב שבטים (אולי גם רמז שאמר לו שיפרוץ בארבעה צדדים, כעין רמז שמתרבה דרך ארבעת נשיו, שמהם יעמיד את 12 השבטים). יעקב שם תחת ראשו אבנים, בפשטות זה כדי שיהיה קצת מוגן, שהראש יהיה למעלה וכך שיוכל להינצל מחיות ('ר' לוי ור' אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא אמר: עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו, שהיה מתיירא מן החיות' [ב"ר סח,יא]). אולם צרור המור מסביר שהיה בזה משום כבוד מקום המקדש: 'ולפי שיעקב הכיר מעלת זה המקום שהוא מקום מקדשנו. חבבו ולקח מאבני המקום לחבבם ולנשקם. כאומרו: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. וארז"ל רבי פלו' כד הוי חזי עפרא דארעא דישראל הוה מחבבה ומנשקה, לקיים "ואת עפרה יחוננו”. וכן יעקב לכבוד זה המקום, לקח מאבניו ושם אותם תחת מראשותיו' (צרור המור. בראשית כח,י). אולי זהו עומק דברי המדרש: 'ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אותן האבנים, שנתן יעקב אבינו תחת ראשו, נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס. מה רטיבה הרטיב? (שיר א): "קורות בתינו ארזים" וגו', צדיקים וצדיקות, נביאים ונביאות, שיצאו ממנו' [ב"ר שם]. שהפס' בשה"ש [א,יז] כוונתו '"קרות בתינו ארזים" – שבח המשכן הוא זה' [רש"י]. כך שדרשו על האבנים בהקשר למשכן, כעין רמז שיש במעשהו באבנים משום שבח המקדש, שע"פ צרור המור מובן שהכוונה ששם את האבנים משום חיבוב מקום המקדש, וממילא זהו שבח למקדש (ולכן גם נעשה כמטה וכרית, שכיון שעשה זאת מאהבתו, היה בזה כעין התעלמות מהקושי ונעשה נח לו, ולכן נעשה כמטה וכרית נוחים). כתוצאה מזה יצאו ממנו צדיקים ונביאים שזהו בזכות מעלת חיבוב וכיבוד מקום המקדש, שכך הושפע קדושה מהמקדש. אולם נראה יותר מזה, שגם היה בזה משום חיבוב א"י (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ['מעשי אבות –ב' עמ' 30-31]) לכן זכה שיצא מזה צדיקים ונביאים, שנבואה היא דווקא בא"י (מו"ק כה,א), וגם צדקות שלמה זה דווקא בא"י (שהרי 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' [כתובות קי,ב], וכן עיקר התורה זה בא"י [ספרי "עקב", מג]), ולכן בעשיית כבוד וחיבוב א"י (ובפרט שיש בזה גם חיבוב מקום המקדש ששם שיא השכינה המתגלה בא"י) עשה בזה שורש קדושה שמזה יתגלה בזרעו גילוי של צדקות ונבואה. נראה שמה שאומר המדרש ששם תחתיו אבנים כרמז לעתיד, זה לא סתם אלא שכיוון שבא לצאת מהארץ כדי להקים משפחה, אז התפלל שה' יעזרהו שייחד שמו עליו ויזכה לזרע צדיקים – להעמיד את השבטים (וזהו שלמדו מכאן שיעקב תיקן תפילת ערבית: 'יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"' [ברכות כו,ב] שאולי על זה התפלל בתפילתו [אולי לכן גם נלמד מהנאמר בירמיהו שם נאמר שלא יתפלל על מה שה' רוצה להכות ולהגלות את ישראל בשל חטאיהם בע"ז (שכאן זה ההיפך, שכן התפלל), שזהו כעין כנגד שהתפלל יעקב שה' ייחד שמו עליו, ההיפך מגלות שה' כביכול מרחיקנו ממנו, ושיזכה להעמיד את השבטים ובאחדות להיפך מהנאמר שם שיגלם כמו עשרת השבטים שזהו פיזור השבטים, היפך מאחדות השבטים ביעקב, ושלא יהיה פסול, ההיפך משם שכעין ה' מחשיבם לפסול שלא רוצה בהם ולכן יגלם]), ולזה חיבר את הקשר לקדושת א"י, כדי שיזכה שיתקבלו בקשותיו בזכות חיבורו לא"י (חיבובו אותה), שכך ישפיע שיזכה להעמיד את 12 השבטים ושה' ייחד שמו עליו ושלא יצא ממנו פסולת, ומשמים עשו נס ואיחדו את האבנים ורמזו לו שאכן בשמים מסכימים שיזכה לכך. זה קשור לקדושת א"י כיון שאחדות בנ"י כקהל (שזהו שיעמיד י"ב שבטים מאוחדים) זה דווקא בא"י, ויחוד שם ה' עלינו (כהמשך כח מהאבות) זה דווקא בא"י כיון שהדר בחו"ל כעין עובד ע"ז כך שאין זה יחוד שם ה' ראוי אלא ההיפך ח"ו (וכן רק בא"י יש קידוש ה' להבדיל מחו"ל שיש חילול ה' [יחזקאל לו,כ] כך שכעין אין זה מעלה שה' ייחד שמו עלינו בחו"ל), וכן דווקא בארץ יש את גילוי מהותנו בשלמות (שלא כפסולת שלא נעשו הולכים אחר דרך ה' בעולם) שזהו הליכה במצוות ה' שעיקרו זה דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג).

נ.ב. גם ייחוד שם ה' על יעקב קשור לא"י, כעין שמביא המהר"ל שהאבות הגיעו לדרגתם בזכות א"י (מהר"ל דרך חיים ה,ט).